מישל קישקה

לייאג' (בלגיה) , ה-6 באוקטובר 1973. לא מצליח להיזכר היכן בדיוק הייתי כשהגיעה אלי הבשורה המרה: מלחמת יום כיפור פרצה. טלפון לאחותי חנה בתל אביב. בעלה על צו 8 בדרך לסיני עם צוות הטנק שלו. ימי אפוקליפסה. תמונות הנצחון של ששת הימים דוהות ונמוגות. בלילות אני מרסס "ישראל תחייה" על קירות אצטדיון סטנדרד-לייאג'. בדצמבר אני נוסע לבקר את חנה. תל אביב מתנהלת בעצלתיים, זקנים עם טרנזיסטור דבוק לאוזן, אמהות עם עגלות. הגברים בחזית. תוך ימים אחדים עולה ומתחזקת בי התחושה שחיי הנוחים והשבעים כסטודנט בלגי נגמרו באחת. שמקומי כאן בארץ בתוך עמי. אני כותב מכתב מנומק להורים שמגלים הבנה. אני טס חזרה לבלגיה כדי להיפרד מבית הספר ומהחברה' ולארוז
בפברואר 74 אני נוחת בתל אביב עם אוסף הקומיקסים והתקליטים, שולחן שרטוט וכמה בגדים
מלחמת יום כיפור שינתה את מהלך חיי

ה

 ו