מישל קישקה

חוק הלאום שעבר בקריאה שניה ושלישת השבוע במושב האחרון של הכנסת לפני פגרת הקיץ, הוא חוק המבטא יותר מכל את חולשתה הגדולה של ממשלת הימין בהנהגת הליכוד של ביבי. חוק שמתיימר להחליף את מגילת העצמאות שנוסחה על ידי ממשלת ישראל הראשונה ופורסמה בעיתון הרשמי ב-15 במאי 1948 והוקראה למחרת על ידי בן גוריון במעמד הכרזת המדינה

החוק שאושר הינו ״גירסה מרוככת״ של הנוסח הקודם ומעניין להתייחס דוקא לנוסח הלא מרוכך על מנת להכיר נכוחה את האג׳נדה האמיתית של מנסחיו ותומכיו. אג׳נדה פשוטה עד כדי שקופה: למחוק את הדמוקרטיה מהגדרת היסוד של המדינה ולהפוך את המיעוט הערבי לבלתי לגיטימי בעליל, ובהזדמנות חגיגית זו, גם את המיעוט היהודי התומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים

הליכוד של היום יחד עם הקואליציה הימנית קיצונית הרחבה שלו מייצגים המשך כלשהו של האצ״ל של פעם שב-1947 התנגד לתוכנית החלוקה של האו״ם. אילו האצ״ל היה שולט אז, לא יהיה זה מופרך לטעון שלא הייתה קמה מדינת ישראל

חוק הלאום הופך את ישראל למדינה יהודית לא דמוקרטית, למדינת אפרטהייד שמצדיקה את מתנגדיה החריפים המאשימים את הציונות בגזענות. לא יכול להיות עיתוי מוצלח מתשעה באב כדי לומר את האמת העירומה והעגומה: הממשלה הנוכחית זורעת שנאת חינם בתוך ישראל וכלפיה. אנחנו מונהגים, אם בכלל, על ידי ממשלת אלטלנה שמעולם לא עגנה על חופי המציאות וממשיכה להתנהג כמחתרת נרדפת אם כי הם עושים זאת לאור יום. ויש עוד הבדל מהותי: ״לוחמי המחתרת״ של היום הם שרים וחכ״ים מעונבים, יוצאי יחידות קרביות בסניפי המפלגה, עסקנים קטנים וקטני אמונה, מושחתים שכאילו מייצגים את השקופים בדרך אל הקלפי ומשתינים עליהם בקשת מספסלי הכנסת, דבוקים לכיסא וקרובים לצלחת המלקקים לביבי כדי לשרוד

וביבי הוא עצמו בן להיסטוריון בכיר רוויזיוניסטי שהתנגד בכל כוחו בתוכנית החלוקה ב-1947

סופה של האלטלנה ידוע ויש לקוות שהמיעוט הדמוקרטי הליברלי ישמיע את קולו ביתר שאת