היום יצויינו בצרפת 13 שנים לרצח אילן הלימי. העיתונות הצרפתית מפרסמת את הסטטיסטיקה היבשה המחרידה של העלייה במעשים האנטישמיים בשנה האחרונה. במשפט אחד, הנה המצב לאשורו: חמישים אחוז מהמעשים הגזעניים מופנים כלפי היהודים המונים כאחוז מכלל האוכלוסיה
וזו עלייה של 74%
זה כולל רצח, קריאות מוות ליהודים בהפגנות וביניהן אלו של קיצונים מתוך האפודים הצהובים, ריסוס כתובות אנטישמיות על מוסדות ובתי עסק, איומים וקללות ברשתות החברתיות, פייק ניוז באתרים אנטישמיים, השחתת מצבות והזרועה הקיצונית עוד נטוייה
הקריקטורה שלי בצרפתית לא זקוקות לתרגום. הכותרת בלוח השמאלי היא שדים מן העבר ועל הלוח הימני, שדים מן ההווה
מישל יקירי, אנטי ציונות זה לא אנטישמיות וגם לא שד. זו עמדה פוליטית לגיטימית שרבים וטובים, יהודים ואחרים שותפים לה. שליטה של עם אחד בעם אחר אין לה שום קשר ליהדות ומאבק כנגדה אינו אנטישמיות. נקודה.
אני יודע רמי. הכוונה היא לעירוב שקיים בציבוריות צרפתית מסויימת, שם האנטי-ציונות (הלגיטימית) היא הפנים החדשות של האנטישמיות (הלא לגיטימית) ה״חדשה״. אני בהחלט עושה את ההבדל כי לא לציין אותה היא עצימת עיניים.