מישל קישקה

הבוקר הגיע אלינו בווטסאפ טקסט מאוד יפה של דויד גרוסמן. הגיג אישי מנוסח בצורה חדה ומדויקת בעקבות ליל הבחירות ותוצאותיה הזמניות. שיתפנו את הטקסט כפי שאנו משתפים כל דבר יפה/חכם/מרגש/מעניין/מצחיק שאנו מקבלים. כך שלחנו אותו לחברים ולמשפחה ובנוסף כתבתי לגרוסמן כדי להודות לו אישית. תשובתו לא אחרה לבוא והיא היתה מפתיעה בלשון המעטה: ״מישל יקר, מצטער אבל זה פייק…מישהו שקרא הרבה טקסטים שלי הפנים אותם״. אני חייב להודות שחשתי הלם רגעי. בעולם שבו אנו חיים כמעט שאי אפשר להבחין בין אמת לשקר, בין ממשות לסילוף, בין מציאות לבידיון, בין מסמך לזיופו, בין ידיעה לתעמולה, בין מקור לחיקוי, בין היסטוריה לקונספירציה. הפייק הפך לכלי נשק בידי אנשים, ארגונים, מדינות ומעצמות שמפיצים אותם ברשתות החברתיות למיניהן שהפכו בכך לצינור הביוב המרכזי של עולמנו
אני מסתפק בדיווח ולא מפרסם את הטקסט שלו כאן כדי לא לתת רוח גבית להמשך הפצתו. סיכוי סביר שקיבלתם אותו ממישהו שאוהב אתכם