מישל קישקה

מילטון גלייזר, גדול המעצבים הגרפיים של המאה העשרים (זו דעתי ואני תומך בה) הלך לעולמו ביום הולדתו ה-91 בחודש שעבר. אני כותב לדורות שהכירו אותו ולאלה שלא זכו. גלייזר הגדיר מחדש את תפקיד המעצב, הוא הרחיב והעצים אותו ופרץ את גבולות המקצוע שהיה עבורו הרבה יותר ממקצוע. זה היה דרך חיים. זה היה החיים עצמם. התקשורת העולמית הספידה אותו בצורה נרחבת אך הדגש שהושם על הלוגו המפורסם שלו, ״איי לאב ניו יורק״ עם הלב וראשי התיבות, גרם לדעתי לרדוקציה של מפעל חייו. ואם כבר נגעתי בלוגו הזה, אני חושב שגלייזר המציא באיזשהו מקום את שפת האימוג׳ים. השימוש שעשה בלב היה מהפכני בזמנו והוא נהפך למושג גרפי בינלאומי למילה ״אוהב״. חשוב שהדור הצעיר ששולח אימוג׳ים על בסיס יומי יידע מאיפה השפה הזו צמחה
מילטון גלייזר היה שילוב נדיר של מעצב גרפי מחונן, מעצב פונטים מקורי ומאייר בחסד עליון. שלושת הקודקודים של עולם התקשורת החזותית. הוא הפך למעצב משפיע ולמושא להערצה בכל רחבי העולם. בארץ מעצבים מובילים כמו דוד טרטקובר, רפי אתגר וירום ורדימון ראו בו מורה דרך. גלייזר עיצב עיתונים ומגזינים מובילים, הוא התעניין מאוד במדיה, בתקשורת ובהתפתחויות הטכנולוגיות, הוא היה בעל ידע רחב בעולם הדפוס, לימד ובנה תוכניות לימוד בבתי ספר יוקרתיים לעיצוב בניו יורק
ביצירתו הוא התמקד בעולם התרבות, הספרות והאמנות. עבודות רבות שלו הן מחוות לזרמים ולאסקולות בתולדות האמנות. הוא כבש כל פיסגה אפשרית בתחומו, הקים משרד עם שותפים בעלי סגנונות שונים, ניהל אנשים וצוותים, הוא היה כוכב בחייו, וקרנו זוהר על עולם העיצוב עד היום
בתקופתו, שלושת העשורים האחרונים של המאה הקודמת, היה לפוסטר הגמוניה מוחלטת על העברת מסרים במרחב הציבורי. פוסטרים ניצבו בכל מקום, ברחוב, במוסדות, בתחבורה הציבורית, בשדות תעופה, במוזיאונים. אי אפשר היה לא להיחשף להם ביום יום. הפורמט הפוסטרי גדול המימדים היה שולט בעולם הויזואלי. את הפוסטרים החליפו היום הבאנרים באתרי האינטרנט או מודעות בגודל מסך של סמארטפון. השינוי בקנה המידה הוא גם שינוי קונספטואלי משמעותי. באנר או מודעה נחפשים שניות אחדות ואנו מדלגים עליהם בתנועת אצבע. הפוסטרים היו זוכים לחיים ארוכים כי לכך נועדו והם הכילו לפעמים מידע רב. זה חייב את המעצב לחשיבה מעמיקה ולעבודה בעלת רבדים שונים, רעיוניים וצורניים
ב-1978 נוסד בתל אביב הירחון מוניטין על פי המודל של מגזין ניו יורק שעיצב גלייזר. עד כדי כך שהאות ״מ״ של מוניטין הייתה לקוחה מהאות ״נ״ בלוגו שגלייזר עיצב למילה ניו יורק עבור המגזין. מחווה או גניבה? לא ברור
העיצובים של גלייזר הפכו לקלאסיקה בתחום, וקלאסיקה כיודע לא מתיישנת. עיצוביו נשארים רלוונטיים ועובדים
בצורה מושלמת כמו אז בשנות ה-70 וה-80- וה-90
כשציירתי את הפוסטר על מנהטן ב-1983, קראתי לו ״וגם אני אוהב את ניו יורק״, קריצה לגלייזר
כשהייתי מרצה צעיר בבצלאל באמצע שנות ה-80, ראש המחלקה ירום ורדימון הזמין את מילטון גלייזר למאסטר קלאס וזכיתי לפגוש אותו. מאוד התרגשתי אני מודה. בנוסף לכשרון הנדיר שלו הוא ניחן בחוש הומור יהודי ניו יורקי שנון. תוסיפו לזה כריזמה, כושר ניתוח חד וחריף ויכולת התנסחות רהוטה ביותר וקיבלתם את גלייזר על קצה המזלג
לסיכום אני מעלה כאן גלריה עשירה של עבודות ללא שום הסבר, רק כדי לסבר את העיין ולעורר את תאבונכם להכיר אותו יותר. מאוד ייתכן שתופתעו לגלות שהכרתם עבודת רבות שלו בלי שיכולתם להדביק עליהן שם

Poster 099