מישל קישקה

על קינו, אחד מגדולי אמני הקומיקס הארגנטינאים, אם לא ״ה״, לא אספר. מי שמתעניין ימצא עליו חומר רב בויקיפדיה. קינו מוכר בעולם בזכות גיבורת הקומיקס שלו מפאלדה המרדנית, הפמיניסטית, הכאילו תמימה, העקשנית, הסקרנית, הפילוסופית והפסיכולוגית. אפשר להגיד שהיא המקבילה הדרום אמריקאית של צ׳ארלי בראון של שולץ. ניתן למצוא ספרי קומיקס עם מפאלדה בשפות רבות. הקומיקסים של קינו על-זמניים, לא מתיישנים כי הם דנים בסוגיות הנצחיות של החיים
הקריקטורות שלו קצת פחות ידועות בקרב הציבור הרחב. ההומור שלו והקו השחור הדק שלו יוצרים שפה ייחודית שבה חכמת החיים באה לידי ביטוי בהומור ציני, שחור, חריף, אלגנטי, מדוייק ואסתטי ביותר
הוא הצליח בציוריו לבקר את המשטר הדיקטטורי של ארגנטינה בלי לצייר את מדינתו באופן מפורש
החן והיופי של ציוריו מנגישים את האמירות הלפעמים בוטות של קינו. נחשפתי לעבודותיו כשהייתי בתיכון ועקבתי אחריהן לאורך השנים. כמו יין טוב, האמנות שלו השביחה עם הזמן וכל בציר שלו, מ-1948 ועד היום, פשוט עילאי
דוגמיות על קצה הלשון