שוב אני מוצא את עצמי מצייר את ביב ומסתכן בלהיתפס כאובססיבי לגביו. לא אובססיה ולא נעליים. אני רק מנסה לשקף מציאות ובמציאות שנלו הוא נמצא על כל מרקע, מאחורי כל מגאפון, בין השורות של כל דף מסרים, מול כל עדשת מצלמה, עומד מול כל עולה חדש מנשק אדמת מולדת, מצטלם עם כל מתחסן מיליון לא משנה מי ומו,…ציירתי אותו בחודש מארס 20 כמושיע הלאומי המחלק מטושים בגל הראשון של המגפה והיום כמחסן הלאומי הסולל את דרכו לקלפי בסבב הרביעי והלא אחרון הבא עלינו לרעה במארס 21
אין לי ספק שהוא יתן לי עוד הזדמנויות רבות לצייר אותו או לחמחזר קריקטורות


ידידי מישל, הייה אופטימי וצייר אותו בבית משפט.. זה לא רחוק ואולי בעוד סוגי
בתים…
יום נעים.
נדי יטבתה
אם יותר לי להציע כותרת חלופית (לשתי הקריקטורות יחדיו, זו לצד זו):
"משק כנפי ההיסטריה"