מישל קישקה

אחרי מילות הפרידה היפות כל כך של דוד, הנה מילים אחדות בנימה אישית
אין לסיפורים ולבדיחות שמספרים על יחסי חותנת-חתן אחיזה במציאות לגבינו. הם לא רלוונטים ולכן גם לא מצחיקים ביחס למערכת היחסים יוצאת הדופן שתמיד הייתה לי עם הורי אישתי שקיבלו אותי לחיק המשפחה באהבה ובחום מהרגע הראשון והפכו אותי לחלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי המתרחב. זכיתי תמיד לתמיכה, להבנה, לעזרה, לגיבוי, לחיזוק ולהערכה. חותן וחותנת כמו שזכיתי להכיר הם מקור לכוח בחיים. תמיד אהבתי וגם הערצתי את החותן שלי ג׳ו אלפנדרי שהלך לעולמו ב-2006. תמיד אהבתי את רג׳ין והשקעתי שעות וימים בפיתוח חוש ההומור שלה, הישג שאני זוקף בצניעות לזכותי. הם העניקו לאוליביה גישה חיובית בחיים ואוליביה הפכה אותה למורשת המשפחתית שלנו
כשמלאו 90 לרג׳ין, כל המשפחה נסעה לצרפת כדי לחגוג איתה. הכנתי לה אוסף של שערי מגזינים שמתעדים את מהלך חייה
התמודדותה עם הסרטן ועם הגיל המתקדם הוא דוגמה ומופת של עוצמה ושל ראייה ומפוכחת
היא זכתה להיות סבתא מאושרת ופעילה לנכדיה וסבתא רבא אהובה על ניניה וחוותה שרשרת של ארבע דורות
למרות שחייתה כל חייה בצרפת, אלפי הקילומטרים שהפרידו בינינו היו כקליפת השום

שלום, רג׳ין

ת.נ.צ.ב.ה