מישל קישקה

הפרידה של אורי זוהר מהעולם מזכירה לי את הפרידה שלו ממאזיני גל״צ ב-1977 בתוכניתו ציפורי לילה. הייתי אז סטודנט בבצלאל ונהגתי לעשות שיעורי בית אל תוך הלילה עם רדיו דלוק. אגב גל״צ הייתה התחנה היחידה ששידרה אחרי חצות. קול ישראל היה סוגר את הבסטה בחצות לצלילי התקווה. בתוכניתו האחרונה הודיע זוהר שהוא פורש מהמיקרופון עקב חזרתו בתשובה והזמין את המאזינים להתקשר אליו בשידור חי כדי לנסות לשכנעו שהוא טועה. נכון לעכשיו אף מאזין לא הצליח להפוך את החלטתו
(ב-1977 יצא כתב העת ״משקפיים״ בעריכת תמיר ראונר (כיום עורך של ״עיניים״
ב-1988 תמיר נתן לי שני עמודים לגיליון המיוחד בנושא קומיקס. הייתה לי יד חופשית ובחרתי לצייר את הסיפור של אותו לילה שבו נפרדתי בצער מזוהר שמאוד הערכתי כעולה חדש כי הוא היה אחד החיבורים שלי לתרבות הישראלית ולעולם הקולנוע והבידור המקומי