מישל קישקה

תקציב המדינה עבר אתמול בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים. תקציב שכולו תפנוקים למגזרים החרדיים למיניהם ולמגזר המתנחלי דתי לאומני. כל קריקטורה שעלתה בראשי הייתה מחאתית וביקורתית בצורה קיצונית. עד כדי כך שאפשר היה להאשים אותן באנטישמיות. לא כי הן היו אנטישמיות, אלא כי זו ההאשמה האוטומטית של המחנה הימני דתי נגד חופש הביקורת ובהמשך נגד חופש הביטוי בכלל. הדפוס החוזר הזה, קרי לחפש בנרות ובזכוכית מגדלת כל קו שאפשר להדביק לו תווית של ״געוואלד!! אנטישמיות!!״ הוא הרפלקס הפבלובי של החלש, של היהודי הגלותי שלא יצא מהשטעטל ומעולם לא הפך כאן לישראלי. ונגד האשמה כזו קשה מאוד להתגונן. הצל הכבד של ״דר שטירמר״ ושל השואה מבטל כל אפשרות של דיון ענייני בנושא. אז התאפקתי כדי לא לספק חומר בערה למתנגדים שלי שטופי המוח וציירתי קריקטורה מאוזנת שמשקפת את המצב
אך לי פעמיים ״אגב״. אגב, גם על הקריקטורה הזו יאשימו אותי, אם ירצו, באנטישמיות. ואגב, הממשלה הנוכחית היא היא קריקטורה אנטישמית בשיא התגלמותה ותפארתה