Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘יומן’ Category

Dov Halbertal

בחופשה אני לא מצייר קריקטורות, לכן אני מפרסם מאמר זה שבן דודי יהשוע שלח אלי. תודה יהושע 

דב הלברטל | כן, להפריד

כאדם דתי חרדי אני עומד לכתוב דברים חריפים, אבל איני יכול שלא לכותבם, מתוך תחושה שהגיע הזמן לשינוי רדיקלי. לצערי, איאלץ להתמקד בחסרונות ובכישלונות ולא לעסוק ביתרונות ובהישגים. כשם שהכיבוש משחית – כפי שמודים גם אלו הרואים צורך בכיבוש – כך הפוליטיקה משחיתה את הדת. החיבור בין הפוליטיקה לדת הוא מעגל חוזר של פגיעה מוסרית ושנאת אחים. הממסד הדתי משחית את מרקם המדינה והמדינה משחיתה את רקמת הדת, וחוזר חלילה. הפתרון היחיד הבא בחשבון, לטובת הדת ולטובת המדינה, הוא לאמץ את הסעיף הראשון בחוקה האמריקאית, הקובע הפרדת דת ומדינה. 

איני סבור שיש אדם שחייב לממן את אמונתי. אין זה מוסרי שהציבור החילוני יממן את האברכים, או את הילודה הברוכה בקרב החרדים. אין דבר מקומם יותר מתופעה של קבלת סכום נדיב מידה של החברה החילונית, ויריקה בפניה. הציבור החרדי מתקומם נגד ערכי הציבור החילוני – הציונות, היצירה, הגיוס לצבא, השוויון בין המינים ועוד. עם זאת, אין לו היסוסים כלשהם בבואו לדרוש ולקבל מימון – שיעודד התגרות נוספת. הבה נהיה כנים. אין שום הצדקה שציבור חילוני יממן את הבזים לערכיו. 

הפתרון שאני מציע הוא לטובת הדת יותר מאשר לטובת המדינה. איני רוצה להשתייך לחברה כופה. איני רוצה להשתייך לחברה שיש בה המסיתים לגזענות, ואיני רוצה להשתייך לחברה דתית כפוית טובה. כיווני מחשבה מעוותים אינם חלק מההלכה היהודית ומקורם בפרשנות מעוותת, הנובעת בעיקרה מהחיבור המאוס שבין הפוליטיקה, הממסד והדת. הקהילה היהודית בארצות הברית לא תעז לחסום רחובות ולפגוע בשוטרים בגלל פתיחת קניון בשבת. שם בוודאי לא ייצאו בעצומת רבנים הקוראת שלא למכור ולא להשכיר בתים לנוכרים. 

הגיע הזמן לומר די: די למפלגות הדתיות; די לתופעה המבישה של התעסקות בתקציבים לצרכים עצמיים ובהתעלמות מהמדינה ומהעולם; די להשחתה המוסרית והאסתטית של הדת, די לכפיית חוקים על ציבור שאינו מאמין בהם. 

בפרפראזה על נאומו של מרטין לותר קינג, אומר שיש לי חלום: יש לי חלום לניתוק הפוליטיקה מהדת; יש לי חלום שילד חילוני ילמד את מקורות היהדות מתוך אהבה, ולא מחשש מוצדק לתוצאות המשתקפות בחלון הראווה של הממסד הדתי; יש לי חלום להשתייך לחברה דתית חרדית מתונה ורחבת אופקים, שסיסמתה "חיה ותן לחיות". 

לעתים נדמה, שתודעתה של החברה הדתית החרדית מתעצבת מתוך תחושה של נרדפות. נראה כי תחושה זאת מעניקה לה את הגדרתה ואת זכות קיומה, כאילו בראש סדר היום של הנשיא ברק אובמה או של בית המשפט העליון עומדת השאלה כיצד למגר את היהדות הדתית. מה הפלא שעם תודעה חברתית כזאת פורחות אנטישמיות ושנאת יהודים? מה היינו אנחנו חושבים על כת דתית מתנשאת, מרוכזת בעצמה, שרואה בעצמה אור לאחרים אך זורעת מחלוקת ובידול? 

יש לאפשר לכל אחד, יהודי או גוי, לחיות לפי אמונתו מתוך שוויון אזרחי ומתוך הכרה אמיתית בזכויות האנושיות הנתונות לכל בני האדם שנבראו בצלם אלוקים. דבר אחד ברור, אין אופציה גרועה יותר מהחיבור בין דת לפוליטיקה. 

הכותב הוא מרצה למשפט עברי והיה בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל

Read Full Post »

Noam Nadav

חברי נעם נדב שכל את אביו בשבוע שעבר
נזכרתי שנעם צייר אותו בחוברת "ילדות" שהוציאה לאור קרן קרב לפני שנתיים
בקומיקס שיצר סיפר נעם על היום בו הושמעה צפירה בירושלים במלחמת ששת הימים, ואבא בא לקחת אותו מבית הספר, לבוש מדי צבא וחבוש קסדה בריטית, כדי להביאו הביתה
בספר האחרון שאייר נעם, שירי המגילה מאת איציק מאנגר, צייר נעם את אחד הגיבורים, מרדכי השתדלן, בדמות אביו מרדכי נדב

Read Full Post »

הקריקטורה המצויינת של גיא מורד מאוד ריגשה אותי. הוא הצליח לבטא את מה שקרה בטקס יום העצמאות ואת מה שהוא מרגיש באופן אישי. באמצעות עבודתו הוא מבקש להביע תמיכה במאבקה מעורר הכבוד של משפחת שליט. הוא מבקש להוציא את כל האוויר מהבלון של שביעות הרצון המופח של ישראל. הוא רוצה לשמיע בום גדול שישכיח את שמחת זיקוקי הדינור ויחזיר אותנו לקרקע המציאות

Read Full Post »

בימי ילדותי, בכל פעם שהייתי מתבונן בצילום של הילד המרים ידיים בגטו ורשה, הייתי מופתע מהדמיון בינינו

Read Full Post »

Japan

לפני שבוע שלחתי קריקטורות על האסון ביפן לידידי יושיאקי יוקוטה, יו"ר איגוד הקריקטוריסטים היפנים והוא שלח לי מייל תודה עם שיר יפני עתיק מהמם ביופיו
Thank you very much for your mail and catoons.
Your kindness gives us the great support.
I want to show you a poem by an ancient poet who had lived in Tohoku. Tohoku is damaged by the earthquake and Tsunami. And the Israeli medical team has supported the people in Tohoku.

Succumb Not to the Rain
Succumb not to the rain
Succumb not to the wind
Succumb not to the snow nor to the heat of summer
Be strong in body
Unfettered by desire, not enticed to anger
Cultivate a quiet joy
Every day four bowls of brown rice
Some miso and a few vegetables to suffice for the day
To everything
Without judging
Watch well and listen closely
Hold the learned lessons dear
In a meadow, nestled in a pine grove's shade
A thatch-roof house
If, to the East, a child lies sick
Go forth and nurse him to health
If, to the West, an old lady stands exhausted
Go forth, and relieve her of burden
If, to the South, a man lies dying
Go forth with words of courage to dispel his fear
If, to the North, an argument or fight ensues
Go forth and beg them, "Stop such a waste of effort and of spirit"
In times of drought, shed tears of sympathy
In summer's cold, walk in concern and empathy
Called a blockhead by everyone
Without being praised
Without being blamed
This is my goal, the person I strive to become.

Kenji Miyazawa  (08/27/1896-09/21/1933)

Read Full Post »

גיא מורד ריגש אותי פעם נוספת. הרי כל כך קשה לצייר על גלעד קריקטורה שיש בה טעם וחוכמה, הומור שנון ואמירה אישית. מה גם שאפשר להסתכל על הציור מזוויות שונות. אפשר לראות בו את האזרח הקטן הנעתר להוראה, עוצר לחמש דקות ליד האוטו הקטן ומסמן וי על לוח לבו, ביטוי למחאה הרפה שסוררת בארץ. אפשר לראות בו את חוסר האונות של האזרח הקטן שכל מה שיכול לעשות הוא באמת לעצור לחמש דקות וללכת הלאה. אפשר להבין ממנו, אם רוצים, את חוסר האומץ של ההנהגה המסרבת כבר חמש שנים לעשות צעד דרמטי להתרת הפלונטר. אפשר לראות בו את העצב שמלווה את המחאה. חוכמתו היתרה של הציור נעוצה בכך שהוא חוצה מחנות, הוא לא מציע מה לעשות, הוא לא משמח אחדים ומרגיז אחרים. ועם נושא כמו גלעד שליט זו משימה לא קלה. ואפשר , בעיקר, לראות בו את הכשרון של גיא במציאת רעיונות מבריקים המבוצעים באיפוק רב ובעצמה שקטה

Read Full Post »

וידוי. לפני שנה וחצי קיבלתי מגיסי ליום הולדת את הקומיקס "בראשית" על פי רוברט קראמב, במהודורה צרפתית מתורגמת מאנגלית. התחלתי לקרוא והאמת היא שהפסקתי אחרי מספר עמודים. משם רק עלעלתי עד הסוף כדי לראות איך התגבר קראמב על סיפורי בראשית ברמה החזותית
כעבור שבועות ספורים, רואיינתי באתר הצרפתי המקוון אקדם ונשאלתי על הקומיקס שהיה מאוד מתוקשר בעיתונות באותה עת. הודתי שקצת לא הוגן לדבר על ספר שלא קראתי עד הסוף, אך הצהרתי שבסך הכל יצאתי די מאוכזב. הטקסט הוא הנוסח המקורי היבש, הפרשנות האמנותית של קראמב סטנדרטית למדי וספק אם יש לספר מקום או קהל. המראיין היה מופתע לחלוטין. קראמב וספרו החדש זכו לביקורות נלהבות
קראמב מוערך מאוד בצרפת ואף מתגורר בה מזה עשרים שנה. בסוף שנות השישים ייסד את ג'אנר האנדרגראונד בקומיקס האמריקאי, זרם אלטרנטיבי ראשון מסוגו הפונה לקהל קוראים בוגר. ג'אנר שהתפשט גם לצרפת בתחילת שנות השבעים. סגנון הכתיבה והציור של קראמב התאפיין תמיד בבוטות, גסות, חיספוס ופרובוקטיביות. סימן ההכר הסגנוני הדומיננטי שלו כאילו נעדר בפרשנותו לבראשית. כך סברתי וכך אמרתי. וזה און-ליין למי שמעוניין
אז מה הוידוי? לפני ימים אחדים קיבלתי מחיליק נדב את התרגום לעברית של הספר שיצא בהוצאת חרגול/עם עובד. והפעם, להפתעתי, קראתי אותו מתחילתו ועד סופו בנשימה אחת. פרשנות מרתקת של בספר ראשית, מלאת מתח ועומק, בגישה אמנותית בוגרת, מאופקת ואמיצה ועם יופי משלה. משהו באסטטיקה של קראמב מאוד דיבר אלי. סגנון הרישום השחור לבן שלו מפלרטט בעת ובעונה אחת עם חיתוכי העץ של ימי הביניים והרנסנס, עם התחריטים הקלאסיים של גוסטב דורה, ועם קראמב עצמו, אמן אובססיבי של קיוקווים צפופים. וכל זאת תוך שמירה על הרוח של עצמו: נשים שופעות חזה עם פיטמות ענקיות המזדקרות מתחת לבגדים, ועם תחת עצום כמו כל חתולות המין שהוא מצייר מאז פריץ החתול, העיצוב הקיטשי משהו אבל המרשים של אלוהים, עם מבטו החודר והמודאג, ופניו אטורים רעמת שיער שיבה וזקן לבן אין סופי. וגם עיצובו של הנחש מרתק, ושל נח התמים המהופנט כמעט בפני האל, וכל גיבורי התנ"ך הידועים לנו בשמם אך לא במראה.
כמי שגדל בבלגיה ראיתי את ספרי הברית החדשה של חברי לספסל הלימודים. מלאים באיורים צבעוניים. איזה יופי ואיזה כיף ללמוד ככה כילד נוצרי. ה"לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שלנו הייתה פרשנות מרחיקת לכת ושגויה. בראשית של קראמב עושה עם התנ"ך את מה שמאוז של ספיגלמן עשה עם השואה: מבוא לנושא מורכב בתיווך שפת הקומיקס הידידותית והנגישה ואשר פותחת לקורא הצעיר אפשרות עתידית לקריאה עיונית ומעמיקה
כשסגרתי את בראשית של קראמב בגירסה העברית ניסיתי להבין מה עבר עלי.
חידה משונה שכעבור כמה רגעים התברר לי הפתרון: השפה. השפה העברית. היא עבורי ועבור קוראי העברית, שפת התנ"ך. השפה היא שנותנת לטקסט את משמעותו הטבעית יותר והיפה יותר. הצומצום של השפה, העומק של שורשיה הצומחים עד אלינו היום, הצורה שלה, הצלילי שלה, ההיסטוריה שלה. זה מה שקרה לי. תובנה עמוקה ונפלאה

 

 

 

 

בלבל אותי. מה גרם לי לשנות את גישתי מן הקצה אל הקצה

Read Full Post »

Lieberman 2011-1

בימים אלו אני מחלים  בבית מניתוח. המצב משתפר מיום ליום חוץ מכאבי גב נסבלים שאופטלגין משכך בקלות. אבל בשבוע האחרון התעוררו אצלי שתי תופעות חדשות : אני קם כל בוקר עם בחילה קשה וסובל מנידודי שינה שטורפים את לילותי. הרופא לא מצא שום הסבר המניח את הדעת. על מגש ארוחת הבוקר שאשתי מביאה לי למיטה יש רק דברים  טעימים ובריאים. היום, בעוד אני אוכל קרם וניל ביתי קטיפתי, קטיפתי וטעים כמו שרק פיינשמקר יודע להעריך, נופל לי האסימון: על המגש המפנק אשתי מניחה לי גם את עיתון הבוקר. כי יש לי עכשיו זמן לקרוא. כאמור, נופל לי האסימון: הבחילות והנידודים זה משם! מפרצופו של ליברמן שצוחק לי בפרצוף מתוך העמודים הראשיים, מהכתבות על התנהלותו הבהמתית, על התבטאויותיו הקיצוניות והבלתי נסבלות, על ההסתות הפרועות , על זריעת השנאה, על חבריו המעונגים ממנו ומעצמם, על אובדן הדרך שלנו, על האדישות המסוכנת הזוחלת, על הטיפשות החוגגת, על האטימות הפושעת.
תוך שאני מתאמץ שלא להקיא, תובנה ברורה נוחתת עלי: קרם וניל וליברמן לא הולך ביחד

Read Full Post »

בשבת האחרונה יד זדונית הרסה חלק מאוהל המחאה של משפחת שליט  בירושלים. מה שמדאיג במיוחד אינו עצם ההרס, כשן קשה כבר להפתיע אותנו בידיעה על ביצוע מעשים אלימים מכל מיני סוגים כאן. מדאיגה העובדה שהמאהל נמצא  מול בית ראש הממשלה, תחת אפם וחמתם של המאבטחים שבקצה רחוב בלפור, אחת הנקודות המאובטחות יותר בעיר. ליבי יוצא אל משפחת שליט הנאבקת על החזרת בנם גלעד בצורה כה אצילית ומכובדת. היא נאבקת על ביצוע עיסקה עם החמאס שכולנו יודעים את מחירה וכולנו מבינים שאין ברירה, עם כל הצער שעיסקה זו תגרום למשפחות רבות אחרות בארץ. ביום כיפור האחרון ביקרתי  את נעם ואביבה עם משפחתי. חשבתי לתומי שביום שבתון זה, בשקט של ירושלים הריקה מתחבורה, בחום הנעים של שמש כיפורית מלטפת, אצטרך לעמוד בתור כדי ללחוץ את ידם. בדרך כלל אדם נורמלי שמח אם אינו חייב לעמוד בתור. התמלאתי עצב כשראיתי שאף אחד לא מצא לנכון, בין תפילה לתפילה, בין קריאת עיתון למנוחת צהריים, בין צפייה בדי.וי.די לנשנוש, לבוא בקטנה לחזק את ידם

Read Full Post »

הוזמנתי לכינוס קריקטוריסטים של שבוע באיסטנבול. בין רב-שיח לפתיחת תערוכה, בין מסיבת עיתונאים לסדנא, נכנסתי לגלריה לצילום והתוודאתי לצלם הטורקי ממוצא ארמני ארה גולר. בעיני הוא הקרטיה-ברסון של טורקיה, צילומי נופים עירוניים ואנושיים בשחור לבן, עם קומפוזיציות יוצאות דופן ומשחקי אור וצל שמנגנים על כל קשת האפורים. הזדמנות נוספת עבורי לשלוף מחברת סקיצות ולזרום. הצילום מהווה עבורי, לאורך כל הקריירה, מקור השראה מרכזי וטבעי. תודה ארה

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: