מישל קישקה

בלי טריקים ובלי שטיקים, זו דרישה מוגזמת וגם בלתי אפשרית מביבי. עושה רושם שגנץ עדיין לא הבין

Read Full Post »

ביומן שישי של כאן 11 (כתבה של דב גילהר) ושל ערוץ 12 (כתבה של מוסקו) שודרו כתבות עשירות בקטעי ארכיון על ההפגנה שבה נהרג אמיל גרינצווייג ב-1983. האלימות מימין, ההסתה נגד מתנגדי מלחמת לבנון הראשונה, הרימון שזרק יונה אברושמי ושהרג את גרינצווייג ופצע אחרים, מהדהדים עם מה שקורה היום ועם מה שעלול לקרות מחר
למי שחווה על בשרו את ההפגנה ההיא לפני 37 שנים, גם אם לא באופן פעיל אלא כעד למתרחש, דולקת נורת הזהרה אדומה ענקית, גם אם יש הבדלים בין המקרים. המשטרה של 1983 לא יצאה מגדרה, בלשון המעטה, כדי למנוע את הפגיעות החמורות במפגינים. גם בזיכרון החי וגם בתעודים מהתקופה, רואים שהיא עומדת מן הצד ולא נוקפת אצבע
ההבדל הנוסף הוא ששרון נאלץ להתפטר מתפקידו כשר ביטחון ובגין התפטר כעבור מספר חודשים
את סיפור ההפגנה סיפרתי מזווית אישית-משפחתית בספרי ״פלאפל עם חריף״. מטרה כפולה עמדה לנגד עיני: מאבק נגד זיכרון קצר ומידע אובייקטיבי למי שלא הכיר את התקופה
הראיון של גילהר עם אברושמי הוא תזכורת לשנאת חינם שמייצרת אלימות שמייצרת קריאות לרצח שמשחררות ניצרה או כדורים. הוא מסית את צעירי הימין הקיצוני נגד המפגינים של היום. לא ברור לי על מה קיבל חנינה וברור לי מה הייתה שווה החרטה שהוא הביע כדי להשתחרר מהכלא
הכתבה של דב גילהר https://youtu.be/Cb2b6FmNi88
הנה העמודים

Read Full Post »

 פסטיבל אנימיקס ה-20 אמור היה להיות חגיגי במיוחד כי עשרים שנה הוא מספר עגול ונפלא שלא הולך ברגל. הקורונה החליטה אחרת: אנימיק יהיה און-ליין בפעם הראשונה! פסטיבל זום! הרצאות הוקלטו מראש ויהיו נגישות באתר. הפסטיבל שהשיק אתר חדש לגמרי, יתפרס על שבועיים על מנת לאפשר לכמה שיותר אנשים להנות מההיצע העשיר שלו
הכנסו לאתר ותבינו. ובאותה הזדמנות שלחו קישור לכל החברים ומשפחה, לכל העולם ואשתו
הפסטיבל יוצר הזדמנות לפתיחת סוגריים של כיף, הומור ומצב רוח אחרי חודשים של מתח, בידוד, משבר כלכלי וחברתי, הפחדה, הסתה ואיומים. הפסטיבל הוא משב אוויר מרענן, מומלץ על ידי כל רופא משפחה שמכבד את עצמו
https://animixfest.co.il
ההרצאה שלי היא על האיורים והציורים שצייר אבי ניצול השואה שנפטר באפריל האחרון מקורונה

Read Full Post »

אני עושה קצת סדר במגרות בסטודיו ונופל על גלויה של קאבו, הקריקטוריסט משארלי הבדו האהוב עלי שנרצח עם חבריו בפיגוע של ינואר 2015. הקריקטורה שלו לא קשורה לאקטואליה, לא המקומית ולא העולמית. היא צויירה לפני שנים רבות (אין תאריך אבל זה לפחות 25 שנה) כתגובה נגד עינויים מטעם השלטון באשר הוא. האנטי-מיליטריזם והאנטי-אלימות החריפים של קאבו היו מאז ומתמיד חלק מהאג׳נדה שלו כאזרח וכקריקטוריסט ״לוחם״. הנשקים היחידים שהחזיק בידיו היו עפרון וכשרון
האיש בציור אומר למענים שלו: שאלה טובה מאוד ואני מודה לכם ששאלתם אותה
מדוע העליתי אותה עכשיו לבלוג? כי מצאתי אותה הרגע בין כל מיני דפים והיא גרמה לי לחייך ולהתרגש. לחייך כי ההומור שלו נדיר וכי תקף אותי גל של מלנכוליה על לכתו הטרגי ועל האובדן הנורא
לגרום לקוא לחייך על נושא כל כך קשה הוא תרגיל של הליכה על חבל דק מעל תהום פעורה, תהום שקאבו חוצה כשהוא עומד יציב וזקוף, בלי שמץ של היסוס, בלי פחד ובלי אובדן שיווי משקל

Read Full Post »

בלפור קיץ 2020

Read Full Post »

״קירוב בין אנשים ותרבויות דרך קולינריה״ הוא שמו של האתר שהשיק דוד קשיקה בימים אלה. אני שמח וגאה כאבא שלו לפרסם אותו כאן. מטעמי צניעות וגם כדי לא לעשות לו פדיחות, לא אכביר במילים ובסופרלטיבים. אסתפק בלהזמין אתכם להכנס לאתר, לשוטט בו ולגלות בעצמכם מה דוד עושה, מה הוא מציע ומה מייחד אותו
רק אוסיף שמאז פרוץ המגפה דוד פעל וממשיך לפעול נמרצות בכל הערוצים האפשריים על מנת לעזור לכל ענף הקולינריה בארץ, להעלות את המודעות למצבם של העוסקים בתחום החשוב הזה שמפרנס מאות אלפי אנשים בימים כתיקונם. הוא זעק את מצוקתם, קישר בין מגדלים, חקלאים, צרכנים וספקים ולא נח לרגע
הנה הקישור לאתר
https://he.davidkichka.com

Read Full Post »

מילטון גלייזר, גדול המעצבים הגרפיים של המאה העשרים (זו דעתי ואני תומך בה) הלך לעולמו ביום הולדתו ה-91 בחודש שעבר. אני כותב לדורות שהכירו אותו ולאלה שלא זכו. גלייזר הגדיר מחדש את תפקיד המעצב, הוא הרחיב והעצים אותו ופרץ את גבולות המקצוע שהיה עבורו הרבה יותר ממקצוע. זה היה דרך חיים. זה היה החיים עצמם. התקשורת העולמית הספידה אותו בצורה נרחבת אך הדגש שהושם על הלוגו המפורסם שלו, ״איי לאב ניו יורק״ עם הלב וראשי התיבות, גרם לדעתי לרדוקציה של מפעל חייו. ואם כבר נגעתי בלוגו הזה, אני חושב שגלייזר המציא באיזשהו מקום את שפת האימוג׳ים. השימוש שעשה בלב היה מהפכני בזמנו והוא נהפך למושג גרפי בינלאומי למילה ״אוהב״. חשוב שהדור הצעיר ששולח אימוג׳ים על בסיס יומי יידע מאיפה השפה הזו צמחה
מילטון גלייזר היה שילוב נדיר של מעצב גרפי מחונן, מעצב פונטים מקורי ומאייר בחסד עליון. שלושת הקודקודים של עולם התקשורת החזותית. הוא הפך למעצב משפיע ולמושא להערצה בכל רחבי העולם. בארץ מעצבים מובילים כמו דוד טרטקובר, רפי אתגר וירום ורדימון ראו בו מורה דרך. גלייזר עיצב עיתונים ומגזינים מובילים, הוא התעניין מאוד במדיה, בתקשורת ובהתפתחויות הטכנולוגיות, הוא היה בעל ידע רחב בעולם הדפוס, לימד ובנה תוכניות לימוד בבתי ספר יוקרתיים לעיצוב בניו יורק
ביצירתו הוא התמקד בעולם התרבות, הספרות והאמנות. עבודות רבות שלו הן מחוות לזרמים ולאסקולות בתולדות האמנות. הוא כבש כל פיסגה אפשרית בתחומו, הקים משרד עם שותפים בעלי סגנונות שונים, ניהל אנשים וצוותים, הוא היה כוכב בחייו, וקרנו זוהר על עולם העיצוב עד היום
בתקופתו, שלושת העשורים האחרונים של המאה הקודמת, היה לפוסטר הגמוניה מוחלטת על העברת מסרים במרחב הציבורי. פוסטרים ניצבו בכל מקום, ברחוב, במוסדות, בתחבורה הציבורית, בשדות תעופה, במוזיאונים. אי אפשר היה לא להיחשף להם ביום יום. הפורמט הפוסטרי גדול המימדים היה שולט בעולם הויזואלי. את הפוסטרים החליפו היום הבאנרים באתרי האינטרנט או מודעות בגודל מסך של סמארטפון. השינוי בקנה המידה הוא גם שינוי קונספטואלי משמעותי. באנר או מודעה נחפשים שניות אחדות ואנו מדלגים עליהם בתנועת אצבע. הפוסטרים היו זוכים לחיים ארוכים כי לכך נועדו והם הכילו לפעמים מידע רב. זה חייב את המעצב לחשיבה מעמיקה ולעבודה בעלת רבדים שונים, רעיוניים וצורניים
ב-1978 נוסד בתל אביב הירחון מוניטין על פי המודל של מגזין ניו יורק שעיצב גלייזר. עד כדי כך שהאות ״מ״ של מוניטין הייתה לקוחה מהאות ״נ״ בלוגו שגלייזר עיצב למילה ניו יורק עבור המגזין. מחווה או גניבה? לא ברור
העיצובים של גלייזר הפכו לקלאסיקה בתחום, וקלאסיקה כיודע לא מתיישנת. עיצוביו נשארים רלוונטיים ועובדים
בצורה מושלמת כמו אז בשנות ה-70 וה-80- וה-90
כשציירתי את הפוסטר על מנהטן ב-1983, קראתי לו ״וגם אני אוהב את ניו יורק״, קריצה לגלייזר
כשהייתי מרצה צעיר בבצלאל באמצע שנות ה-80, ראש המחלקה ירום ורדימון הזמין את מילטון גלייזר למאסטר קלאס וזכיתי לפגוש אותו. מאוד התרגשתי אני מודה. בנוסף לכשרון הנדיר שלו הוא ניחן בחוש הומור יהודי ניו יורקי שנון. תוסיפו לזה כריזמה, כושר ניתוח חד וחריף ויכולת התנסחות רהוטה ביותר וקיבלתם את גלייזר על קצה המזלג
לסיכום אני מעלה כאן גלריה עשירה של עבודות ללא שום הסבר, רק כדי לסבר את העיין ולעורר את תאבונכם להכיר אותו יותר. מאוד ייתכן שתופתעו לגלות שהכרתם עבודת רבות שלו בלי שיכולתם להדביק עליהן שם

Poster 099

Read Full Post »

מחפשים חוויה מיוחדת לימי הקיץ החמים? משהו מעניין ויפה ולכל המשפחה? יש לי המלצה: תערוכת איורים לספרי ילדים של רותו מודן ובתיה קולטון, שתי מאיירות-על,  בבית הנסן. התערוכה מאוד יפה ועשירה, מלאה באיורים צבעוניים נהדרים, עם סקיצות וחיפושים וגם בובות יש חדר קריאה סמוך עם כל הספרים. אז גם תרבות וגם מזג אוויר ירושלמי בבית הנסן, מבנה היסטורי ששווה ביקור בזכות עצמו ושכולל בית קפה וחנות של משק אפעים שגם שווים ביקור בלי קשר לתערוכות ולפעילויות הרבות שמתקיימות במתחם יוצא הדופן הזה. התערוכה נפתחה אתמול אך אירוע הפתיחה בוטל בשל המגבלות החדשות. הייתי לבד עם רותו בפתיחה! פתיחה קצת סוריאליסטית, פתיחת שתי אצבעות
https://hansen.co.il/event/קונצי-ובובי-עושות-תערוכה/
https://www.prtfl.co.il/archives/131058

Read Full Post »

אין לי ארץ אחרת ואין דמוקרטיה חליפית

Read Full Post »

אניו מוריקונה, המלחין האגדי של הסרט הטוב, הרע והמכוער (סרג׳יו לאונה), הלך לעולמו. הכשרון שלו צרב לנו פסקול קולנועי בלתי נשכח: סינמה פרדיסו, המקצוען, המיסיון ועוד. אי אפשר לנתק את הסרטים מהמוזיקה של מוריקונה. קלאסיקה במיטבה, סימביוזה מושלמת

נב: הילד בצילום זה אני ביום הולדתי ה-5

Read Full Post »