Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘כללי’ Category

לשאלה הזו רק לפוטין יש תשובה. אולי

Read Full Post »

פרידל שטרן (ז״ל) הייתה מורתי לרישום כשהייתי סטודנט בבצלאל בשנה א׳ (1974, אני יודע זה היה מזמן!). היא הייתה מורה קשוחה ולכן טובה, לא ויתרה לי וביקרה אותי בחריפות. אגב היא גם ישבה בוועדת הקבלה שלי בבחינות הכניסה
לא היה לי מושג לאורך כל לימודי שפרידל הייתה קריקטוריסטית פעילה. למורים שלנו לא היה אז פייסבוק/אינסטוש/אתר. כשסיימתי את לימודי החתחלף הקשר מורה/תלמיד לקשר קולגה/קולגה. התחלתי להכיר אותה ולהעריך אותה ולאהוב אותה, את אישיותה המיוחדת ואת חריפותה
פרידל הקדימה את זמנה. היא הייתה הקריקטוריסטית היחידה בתחום שנים רבות לפני שמילים כמו ״פנימיזם״ או ״מגדר״ נצרבו בתודעה. היא הייתה מאוד מוכשרת, רשמה בצורה מהירה ומתומצתת, הצטיינה בללכוד סיטואציות מהחיים במעט קווים. היא הייתה יוצאת למסעות בעולם וממלאת מחברות סקיצות ברישומי מסע רגישים, מינימליסטים ויפים. בכל מקום הייתה מתחברת לאנשים, מתקשרת בשפתם (היא שלטה בלפחות שש שפות, ביניהן צרפתית וכמובן גרמנית שפתה האם שלה). היא אספה בין היתר כובעים, חמסות ומסכות
היא אהבה אותי מאוד ובכל פעם שהייתה פוגשת אותי עם אשתי אוליביה הייתה אומרת לה ״אוי כמה חבל שהוא כבר נשוי!״. אהבתי את ההומור השנון והמאוד מרכז אירופי שלה. בעיקר את ההומור העצמי חסר הרחמים
לקראת סוף חייה היא החליטה להעביר את כל עזבונה האמנותי למוזיאון לקריקטורה בחולון שהיה אז בשלבי תכנון. יחד עם גלית גאון, המנהלת הראשונה של המוזיאון, שכנענו אותה שזה המקום הנכון ליצירתה רבת השנים מכיוון שלא התחתנה ולא עשתה ילדים. היא גם דאגה שהמוזיאון יקיים תחרות קריקטורות על שמה לכשייפתח, תחרות קריקטורות לא פוליטיות, דו-שנתית ופתוחה לשתי קטגוריות: מקצוענים ולא מקצוענים. היא האמינה שלקריקטורה כאמנות יפה ועממית יש הכוח לקרב ללבות באמצעות הומור. התחרות הראשונה התקיימה לאחר מותה (היא נפטרה שבועות אחדים לפני שחגגנו לה 90) ומיד התבססה כתחרות נושאת פרסים חשובה המושכת משתתפות ומשתתפים רבים והמניבה יבול מרשים של עבודות
השנה נפל בחלקי לזכות בפרס פרידל. אין ספק שיש בזה סוג של סגירת מעגל אישי, רגשי ואמנותי. נושא התחרות היה ״גברים, גברים״, נושא רחב ופתוח מאוד
אני מעלה כאן שתי קריקטורות עצמיות של פרידל, ציור מתנה שציירתי ליום הולדתה ה-90 שלא נחגג ואת הקריקטורה הזוכה
וכמו כן קישור למאמר שפורסם בפורטפוליו
https://www.prtfl.co.il/archives/166168




Read Full Post »

איסור על הפלות ואישור על נשיאת כלי נשק מחוץ לבית. מה קורה לאם הדמוקרטיות? המערב הפרוע חוזר בגדול! לא השיגים, נסיגה. אפילו דרמטית ביותר

Read Full Post »

לא פשוט לצייר אחרי תוצאות הבחירות לאסיפה הלאומית של צרפת אבל קשה הרבה יותר להנהיג ממשלה. מקרון בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני. בנט לא לבד

Read Full Post »

נאום פרידה מכובד של בנט. נאום ״ניצחון״ זחוח ופתטי של ביבי ברמה של עסקן ליכוד בפריימריז בעיר פיתוח כושלת. המחשבה שאיאלץ (אולי) לחזור ולצייר אותו בקריקטורות מחליאה אותי
אז לקחתי כדור נגד בחילה וציירתי קריקטורה ראשונה

Read Full Post »

ציירתי את השער של גיליון עיניים החדש. הנושא הוא ״שויון״ וציירתי שער מלא בפורטרטים מחוייכים של נשים וגברים מעמים שונים, מארצות שונות ומתרבויות שונות. הנושא תואם את האני מאין העמוק ביותר שלי: בני אדם נולדים שווים ואף אחד, אף גזען ואף אנטי דמוקרט לא יצליח להזיז אותי מאמונתי זו

Read Full Post »

עד איפה ילך פוטין? ממש לא בטוח שהוא בעצמו יודע

Read Full Post »

שבעים שנה, הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה אחרי לואי ה-14

Read Full Post »

הפרידה של אורי זוהר מהעולם מזכירה לי את הפרידה שלו ממאזיני גל״צ ב-1977 בתוכניתו ציפורי לילה. הייתי אז סטודנט בבצלאל ונהגתי לעשות שיעורי בית אל תוך הלילה עם רדיו דלוק. אגב גל״צ הייתה התחנה היחידה ששידרה אחרי חצות. קול ישראל היה סוגר את הבסטה בחצות לצלילי התקווה. בתוכניתו האחרונה הודיע זוהר שהוא פורש מהמיקרופון עקב חזרתו בתשובה והזמין את המאזינים להתקשר אליו בשידור חי כדי לנסות לשכנעו שהוא טועה. נכון לעכשיו אף מאזין לא הצליח להפוך את החלטתו
(ב-1977 יצא כתב העת ״משקפיים״ בעריכת תמיר ראונר (כיום עורך של ״עיניים״
ב-1988 תמיר נתן לי שני עמודים לגיליון המיוחד בנושא קומיקס. הייתה לי יד חופשית ובחרתי לצייר את הסיפור של אותו לילה שבו נפרדתי בצער מזוהר שמאוד הערכתי כעולה חדש כי הוא היה אחד החיבורים שלי לתרבות הישראלית ולעולם הקולנוע והבידור המקומי

Read Full Post »

מצעד הגאווה יתקיים היום בירושלים תחת אבטחה כבדה לאור איומי הרצח של ״החברים של שליסל״: גורלה של שירה בנקי מחכה לכם
יש פרדוקס מעניין בכך שקריקטורות בדרך כלל נתפסות כהקצנה של המציאות בשעה שהן בעצם הקול השפוי הכמעט יחידי מול הטירוף והקיצוניות
הקריקטורה של חברי גיא מורד ושלי ממש מתכתבות

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: