Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘תערוכות’ Category

ביום שישי תיפתח בחגיגיות גדולה תערוכת האופניים במוזיאון המדע בירושלים. חגיגה משולשת: יום הולדת 25 למוזיאון, 200 שנה להמצאת האופניים והופעת גיליון 200 של עיניים שהוקדש כולו ל…אופניים
אוצרי ומעצבי התערוכה שילבו בה איורים שציירו סטודנטים שלי משנה ב' במגרת קורס שפת האיור בסמסטר הראשון השנה. המטלה שקיבלו על עצמם הייתה לגמרי במקרה, לשלב בקומפוזיציה אחת ארבעה אלמנטים: קקטוס, חתול, אופניים ובית
חמישה עשר איורים נבחרו מתוך הבציר של הכיתה המוכשרת
הנה דוגמית
VELO

דניאל אליאס
Bezalel Danielle Elias

דניס חכים
איור-דניס חכים

ליאן בית יעקב
מצגת של PowerPoint

נורית גרוס
מצגת לאיור

סרגיי איזקוב
Bezalel sergey isakov

תמר חן
מצגת איור

Read Full Post »

מאז שספרי הדור השני יצא לאור ב-2012, אני מוצא עצמי מרצה עליו או פותח תערוכה בארץ או בעולם. אני, שלא הגדרתי את עצמי בהכרח בעבר כבן הדור השני, לא יכול להגדיר עצמי אחרת היום. זה הפך לחלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי שלי
השנה מוצג הספר בו-זמנית בשלוש תערוכות: באיטליה במוזיאון היהודי בבולוניה, בגרמניה במוזיאון לאמנות של גלזנקירכן ובמוזיאון השואה בפריז. שתי תערוכות יחיד ואחת קבוצתית
אבא שלי מעיד בבתי ספר ובאושוויץ למעלה מעשרים שנה ואני ממשיך את מסעו נגד השיכחה
segunda-generazionezweite-generationshoah-cover-face-1200

Read Full Post »

כל מי שמתעניין בקומיקס, בהיסטוריה, בשואה ובפריז חייב להקדיש שעה לתערוכה יוצאת הדופן המוצגת בימים אלו ועד אוקטובר 2017, במוזיאון השואה של פריז. התערוכה, פרי אוצרותם של ההיסטוריון של הקומיקס דידיה פסמוניק ושל ההיסטוריון והפוליטולוג ז'ואל קוטק, מקבצת בפעם הראשונה את כל יצירות הקומיקס המשמעותיות שנוצרו משנות ה-40 ועד היום, הדנות בשואת יהודי אירופה, הן כמרכז העלילה, והן כרקע היסטורי לסיפור בידיוני או אוטוביוגרפי. בתערוכה מוצגים אך ורק אוריגינלים, חלקם נדירים שמעולם לא הוצגו. הקומיקסים נוצרו במדינות כמו צרפת, בלגיה, ארצות הברית, ישראל, גרמניה, יפן, ארגנטינה, אנגליה ועוד. את התערוכה מלווה קטלוג, ספר מהודר עב כרס, השזור לכל אורכו במאמרים מקצועיים מעמיקים. את הפוסטר אייר אמן הקומיקס הצרפתי הבינלאומי הותיק ועטור הפרסים, אנקי בילאל
למחרת הפתיחה, ביום חמישי שעבר, התקיים במוזיאון רב-שיח בהנחיית דידיה פסמוניק, בהשתתפות האמנים סטאסן (בלגיה), ברברה ילין (גרמניה), אלפונסו זאפיקו (ספרד) ואנוכי. כל אחד הסביר וניתח את הסיבות והתהליכים האישיים שהביאו אותו ליצירה שנוגעת בשואה. הייתי היהודי היחידי ברביעייה, וחשוב לציין שסטאסן יצר קומיקס על רצח העם הטוטסי ברואנדה
השאלה שעמדה במרכז הדיון המרתק הייתה כיצד הפך הקומיקס לתחום ייחודי להנגשת השואה לקוראים מכל הגילאים ולגורם חשוב, לצד הסיפרות, הקולנוע והתיאטרון, להעברת זיכרון השואה באמצעות יצירה גרפית השואבת את השראתה מההיסטוריה בתיבול מופלא של פיקציה, הומור, הומור שחור, דימיון, לפעמים פרוע וביקורת
המוזיאון נמצא באזור המארה, אחד היפים אם לא היפה בפריז
צילומים אחדים מהרב-שיח ושער הקטלוג

Read Full Post »

אילו שמעון פרס היה עדיין איתנו, הוא היה בא לפתיחת התערוכה ומנפיק לעיר שם חדש: מגדל עמק הסיליקון
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4881290,00.html
מבחר קריקטורות: זאב (יעקב פרקש), איתמר דאובה, אסף חנוכה

Read Full Post »

 דברים שנשאתי אמש בפתיחת התערוכה של דומייה במוזיאון הרמן שטרוק בחיפה

Honoré Daumier הונורה דומייה

אתחיל בגילוי נאות: מכל הקריקטוריסטים בעולם דומייה הוא האהוב עלי וכל מה שאומר עליו כאן הערב, נגוע בחוסר אובייקטיביות, כשם שהקריקטורה היא סובייקטיבית מטבעה. הוא המוכשר ופורץ הדרך והחשוב מכולם. אמירותיו על השלטון ועל החברה של צרפת בתקופתו רלוונטיות גם היום. הרלוונטיות העל-זמנית הזו גורמת לי לתהות מה היה מצייר דומייה על תקופתנו. על מה שקורה כאן ובעולם. מה הוא היה אומר אחרי הטבח בשארלי הבדו? ומה היה אומר על הצנזורה של היום?

בשנות הקריירה הראשונות שלו הוא נרדף על ידי הצנזורה שהוסיפה אותו לרשימת ה"שתולים". הנה כיצד פעלה הצנזורה תחת המלך לואי-פיליפ. מלוכה של אז הייתה בעצם דיקטטורה לפי הקריטריונים של ימינו, בהבדלים כאלה ואחרים. העיתונות הייתה המדגרה של הדמוקרטיה המתהווה, היא גידלה תרבית של נוגדנים לעריצות השלטת. כל יום היו מתפרסמים עשרות, אם לא מאות, עיתונים כשקריקטורות הבמקרות את השלטון התנוססו על שעריהם
השלטון היה מנסה להגביל ולמזער את חופש הביטוי באמצעות חוקים. Le Charivari-La Caricature דומייה היה מצייר בשני עיתונים יום יום הוא היה יוצר קריקטורה פולוטית מצויירת בעפרון ליתוגרפי על אבן, בית הדפוס היה מדפיס עותק ראשון ושליח היה רץ למשרדי הצנזורה עם ההדפס מגוגל תחת זרועו הצנזור היה בוחן את הקריקטורה, מתבונן בציור וקורא את הטקסט הנלווה, טובל את קולמוסו בכסת הדיו והיה עושה אחד משני הדברים הבאים: או כותב "מאושר על ידי הצנזורה" או היה מסמן עליה איקס ענקי מקצה לקצה של הדף ומוסיף בכתב ידו המסולסל, בסיפוק עצמי של פקיד שעשה את היומית שלו, ועם טיפת ריר על פשתיו: נפסל לפרסום

השליח היה רץ חזרה לדפוס של העיתון והעורך היה עושה אחד משני הדברים הבאים: או נותן הוראה להדפיס את הגיליון, או מאיץ בדומייה שיצייר, ומהר, קריקטורה חדשה כדי שלא תתעקב הופעת המהדורה. דומייה היה בודק יום יום את גבולות המותר, והיה עובר בשמחה רבה, חדשות לבקרים, את הקו האדום הידוע לשימצה. בעבור קריקטורה אחת שפירסם הוא נעצר ונידון לחצי שנה בכלא. הוא שוחרר על תנאי: שלא יצייר יותר את המלך. הוא ניצל את האיסור הגורף כדי להמציא את עצמו מחדש. הוא הפך לקריקטוריסט חברתי והפנה את חציו לעבר הפרקליטים, הרופאים, חי הנישואים, פשוטי העם, הנוסעים בתחבורה הציבורית, שדה האמנות, האינטלקטואלים, וכולה. האיסור המלכותי היה לברכה ודומייה זכה לעדנה מחודשת, והיה למושא הערצה של רבים וטובים, הרבה מעבר לגבולות המדינה.

עתה, בואו נשווה את הצנזורה של אז לזו של ימינו. גם היום יש צנזורה. ודאי ודאי במדינות הלא דמוקרטיות, והן רבות, רבות מדי, אך גם במדינות הדמוקרטיות. שם הצנזורה לובשת צורות שונות והיא משתוללת תחת השם תקינות פוליטית, או מפשטי השדה של הטוקבקיסטים, או חיסולים ממוקדים של הרשתות החברתיות, או הרגליים הקרות של בעלי העיתונים מול בעלי המניות, או הדתות למיניהן. ובינואר 2015 קראו לה קלצ'ניקוב מתווח אפס
ייאמר לזכותה של הצנזורה בתקופתו של דומייה שהיא לפחות הייתה גלוייה

המסקנה המתבקשת היא אחת: המאבק על חופש הביטוי לא תם. העובדה שדומייה ישב בכלא לא פותרת אותנו מלנהל את המאבק בכל יום. השגי האתמול לא עומדים לנו היום. שום דבר אינו מובן מאליו. אם הכלא של דומייה היה תא פיזי וממשי, הכלא שלנו היום הוא תא מתפורי ולא פחות ממשי

הקריקטורה בעיתון צריכה להוית משבצת קטנה של חופש, חופש לצחוק, לבקר, ללעוג, לעצבן ולקטר
הקריקטוריסט צריך להיות ליצן החצר של העיתונות שתפקידו לנהוג בחוצפה, בחריפות, בבוטות, בהומור, בציניות, בעוקצניות, בלעומתיות ובחתרנות. אם העיתונות מכונה כלב השמירה של הדמוקרטיה, הקריקטוריסט היא ללא ספק הקרצייה שלה. מה אם כך דרוש לקריקטוריסט כדי ליצור? דרוש אומץ רב. האומץ לומר את האמת והכשרון לצייר אותה בחן. וכן, דומייה היה ונשרא כזה.

ולקינוח מילים אחדות על השמו: הונורה דומייה. הונורה שמשעו מכובד. להיוולד עם כזה שם זה מחייב. ומכובד אף יותר הוא לשאת דברים בפיחת תערוכה של המאסטר הבלתי מעורער ולחלוק לו כבוד. על כן אני רוצה להודות מקרב לב למוזיאון הרצן שטרוק, לצוות העומד בראשו לואביטל שפנתה אלי

באשר לשם המשפחה יש בו אירונייה רבה דוקא בעברית. מדוע? כי שמו יכול להיקרא, אם הוא נכתב ללא ניקוד, דּוּמִיָּה! האירונייה בכפל הלשון הזה היא שדומייה בעצם מעולם לא שתק והקריקטורות שלו מדברות בעד עצמן עד עצם היום הזה

Read Full Post »

לא להיבהל, לא מדובר על דקה דומייה בחיפה אלא בתערוכה של גדול הקריקטוריסטים הצרפתי הונורה דומייה
התערוכה תיפתח במוזיאון הרמן שטרוק ב-3 במארס ויוצגו בה 56 הדפסים מקוריים שלו
Daumier Struck

Read Full Post »

"אחרי שארלי" – פתיחת התערוכה "אחרי שארלי", רב שיח ופרסום, לציון שנה לפיגוע הטרור במגזין הצרפתי "שארלי הבדו"
אי-שקט של הקריקטורה

לאירוע אקי –איגוד הקריקטורה והקומיקס בישראל בשיתוף המכון הצרפתי בישראל מציגים: תערוכה ומהדו עיתון מודפסת, לציון שנה לפיגוע הטרור במגזין "שארלי הבדו". מחווה משותפת של יוצרים ישראלים וצרפתים כתגובה לרצח ולאירועים שקרו אחריו. באירוע נקיים רב שיח על השבועון המפורסם וחופש הביטוי עליו נלחם.
במעמד פטריק מזונאב, השגריר צרפת
רב שיח בהנחיית אורן נהרי (ערוץ 1) וקריקטוריסטים : נמרוד רשף, אבי כ"ץ, שלמה כהן, אורי פינק, אורן נהרי, יובל כספי, מישל קישקה, רחל אוחונוב, …
התערוכה תתקיים בחלל של הבית קפה של המכון הצרפתי בתל אביב "דה דה ודה"
וב-"לָה קלוֹזֶרי" – ספריית המדיה של המכון.
הרב שיח יתנהל בצרפתי ובעברית
כניסה חופשית

הזמנה

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: