Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘תקשורת’ Category

כשקראתי את הידיעה מיד צץ לי בראש הפוסטר שעיצב דוד טרטקובר לשנה טובה ב-1987

"קוקה קולה" תרמה 50 אלף שקל ל"אם תרצו"; הארגון ביקש להסתיר את התרומה

מסמך ששוגר מרשות התאגידים למנכ"ל תנועת "אם תרצו" מראה שהחברה המרכזית למשקאות, המייצרת ומשווקת את קוקה קולה בישראל, תרמה בשנת 2015 50 אלף שקלים לתנועה. מהמסמך, שעליו דווח לראשונה ב"ידיעות אחרונות", מתברר כי "אם תרצו" ביקשה להפוך את התרומה לחסויה אך הרשות סירבה לבקשה

במסמך, שפורסם לאחר שהגיע לידי של נשיא ועידת מרצ, אורי זכי, כתבה רואת החשבון ברשות, רג'ינה הלפרין, כי היא מסרבת לבקשת "אם תרצו" להפוך את התרומה לחסויה. "לאור העובדה שלא הומצא מכתב חתום על ידי הגורמים המוסמכים בתאגיד שמציין את הסיבות לכך שהם מבקשים חיסיון כל נושא ההסתמכות בשנת 2015, לא נמצא מקום לחרוג מהמדיניות של רשם העמותות לגבי התאגידים", כתבה הלפרין במכתב שנשלח לפני כחודשיים. "לכן, שם התאגיד התורם 'החברה המרכזית לייצור משקאות קלים', שתרם בשנת 2015 סך של 50,000 שקל יהיה גלוי בתיק העמותה"

אם תרצו היא תנועה ימנית המורכבת בעיקר מצעירים, אשר הובילה בעבר כמה קמפיינים פרובוקטיביים שעוררו סערות תקשורתיות. זכורות למשל פעילויותיה נגד הקרן החדשה לישראל, נגד ציון הנכבה על ידי ערביי ישראל – אז הוציאה את הספרון 'נכבה חרטא' – וכן קמפיין "השתולים" שסימן שורה של פעילי שמאל ישראלים כמי שפועלים לכאורה נגד מדינת ישראל

"החברה המרכזית למשקאות" היא חברה מסחרית המייצרת ומשווקת מותגי משקאות קלים ואלכוהוליים רבים בישראל, בהם קוקה קולה, טובורג ופיוז-טי, ולא ברור מה האינטרס שלה בתרומה של עשרות אלפי שקלים לתנועה השנויה במחלוקת

מתנועת "אם תרצו" נמסר כי "תרומה ל'אם תרצו' היא תמיכה בקידום הציונות בחברה הישראלית, שמירה על אינטרסים ציוניים והגנה על חיילי צה"ל מפני רדיפות והכפשות. בנוסף, היא מהווה השקעה בטוחה להמשך המאבק בתופעת הדה-לגיטימציה מבפנים. כל גורם הפועל נגד חיילי צה"ל, נגד המשפחות השכולות או כדי למחוק את צביונה היהודי והדמוקרטי של המדינה, ימצא אותנו מולו כהרף עין. אנו מקווים כי גם בעתיד ראשי השמאל הקיצוני יעסקו בתנועת 'אם תרצו' במקום ברדיפת חיילי צה"ל ובהכפשת מדינת היהודים"

מהחברה המרכזית למשקאות לא נמסרה תגובה

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.4070848

הפוסטר של טרטקובר
חשוב לציין שהפוסטר עוצב לפני פרוץ האיתיפאדה הראשונה שהחלה ב-9 בדצמבר 1987
חשוב לי לציין שאם תרצו מבצעת אינתיפאדה נגד הדמוקרטיה הישראלית ונגד מתנגדיו, קרי השמאל השפוי
חשוב לי לציין שאם תרצו לא יגרומו לי לחשוב שקולה קרה מבקבוק זכוכית לא טעימה ביום חמסין
טרטה

Read Full Post »

מעניין שהאשמות בוטות וחסרות שחר, הסתות פרועות משולחות כל רסן ומשוללות כל בסיס ופתיחת תיקים וחקירות תמיד עושות כותרות, ספינים ובאזים, ושהודעות על סגירת אותם תיקים בגין חוסר אשמה תמיד נזרקות אל העמודים הפנימיים בין מודעות אבל, תשבצים וסודוקו, בידיעה לקונית בשישה פונקט
להלן מאמר של ירמי עמיר בהארץ

שמירי רגב תתנצל? הצחקתם אותי

כשסטודנטית בבצלאל תלתה על קירות המוסד כרזה של נתניהו עם חבל תלייה, הפוליטיקאים רעשו וגעשו עם קריאות "הסתה לרצח". הלחץ עבד, הסטודנטית נחקרה, וכעת התיק נסגר. אבל איפה הפוליטיקאים כעת? ומדוע התקשורת מצניעה את המידע הזה?

בידיעה קצרה, שפורסמה לאחרונה, נמסר כי הפרקליטות סגרה את התיק נגד הסטודנטית מבצלאל שנחקרה בחשד להסתה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הסטודנטית תלתה על קירות המוסד כרזות של נתניהו על רקע חבל תלייה, מעין מניפולציה של הכרזות שליוו את הנשיא לשעבר של ארה"ב, ברק אובמה, עם המלה Rope (חבל) במקום Hope (תקווה). במרכז העבודה היתה תלויה כרזת הסתה נגד ראש הממשלה יצחק רבין מהימים שלפני הרצח. הסיבה לסגירת התיק היתה "חוסר אשמה". לא חוסר ראיות, אלא חוסר אשמה. בניגוד גמור לכותרות שעשתה הפרשה כשנחשפה לראשונה, הידיעה הזו הוצנעה בשולי החדשות

כשהתפוצצה הפרשה, פוליטיקאים בכירים מימין ומשמאל גינו את היצירה, האשימו את הסטודנטית בהסתה לרצח ודרשו לעצור את התקציבים לבצלאל. הלחץ עבד, והסטודנטית זומנה לחקירה באזהרה במשטרה באישור הפרקליטות. בראש המגנים היתה כמובן השרה מירי רגב, שקראה לשר החינוך נפתלי בנט לעצור את התקציבים לבצלאל. בנט מצידו כינה את המיצג "בושה", ואמר כי "מי שלא מסוגל לקבוע לעצמו גבולות, אחרים יקבעו לו". כמובן שהמלים "הסתה לרצח" היו כלולות בדברי השניים ונשלחו בקלילות לחלל האוויר. השימוש הציני שעושים פוליטיקאים כבנט ורגב בתקריות כאלה כדי לקושש קולות הוא מקומם במיוחד: בכך הם מלהיטים את האווירה, מאיימים על אמנים ומנהלי מוסדות תרבות, ולא מאפשרים שיח חופשי ודמוקרטי

 אבל אפילו מן העבר השני של המתרס הפוליטי לא חיכו עם הזעזוע. יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, הבהיר ש"אין מקום" לעשות בחופש הביטוי שימוש כדי "להסית לפגיעה במנהיגי ציבור מימין או משמאל", וחברו למפלגה איציק שמולי, אדם מאופק בדרך כלל, אמר "פשוט מזעזע. זה לא אנחנו. חובה להתנער מדברים כאלה". והיו עוד: אפילו הנשיא "הנאור" ראובן ריבלין חשב שמדובר ב"חציית קווים ברורה המגיעה להסתה נגד ראש הממשלה".

כעת הפרקליטות פסקה באופן חד משמעי שהיצירה לא יכולה היתה לגרום לאלימות נגד נתניהו. אבל לאן נעלמו כל המתלהמים והמשמיצים? בדומה למה שקרה עם ההאשמות בפיגוע באום אל-חיראן, שהתבררו כחסרות שחר, לא שמעתי או קראתי ולו התנצלות אחת

אז לידיעת "מבקרי התרבות החדשים": באמנות אין גבולות או קווים אדומים. זה גם סוד קסמה. אמנות באה לערער על הקיים ולהציג את המציאות מזווית אחרת. תפקידה של האמנות לשאול שאלות, לעורר מחשבה, להרגיז. יש אמנים שמביעים את עצמם כדי לעורר ולטלטל את הקהל שצופה ביצירתם. אמנות אינה אובייקטיבית ואינה חייבת למצוא חן. לך תסביר את זה לתופעה מעציבה כמירי רגב, שרואה באמנים אויבים שלה ושל המדינה

אני עדיין נפעם ממבול ההשמצות והגינויים של פוליטיקאים, שאינם מבינים מהו חופש ביטוי, אבל יחד עם זאת אינני יכול לומר שאני מופתע מהשתיקה הרועמת שלהם כעת. אין להם את האומץ להתנצל או לבקש סליחה מהסטודנטית. אפילו לא מלה. משפט. מזל שבמקרה הזה, דווקא המשטרה והפרקליטות התגלו כ"מבוגר האחראי".

אבל גם לתקשורת יש חלק נכבד בשתיקה. הפרשה היא כבר לא אייטם. אז מה אם השמיצו סטודנטית לאמנות ופגעו בה ובמוסד מכובד כמו בצלאל. אז מה אם השתמשו בציניות בחופש הביטוי למטרות פוליטיות. אי אפשר לעשות כותרת מהודעת הפרקליטות, אז נמשיך הלאה. עד הסערה הבאה. עד ההתלהמות הבאה של מירי רגב וחבריה. עד הרצח הפוליטי הבא. הבעיה היא שמי שיצא הכי חבול ופגוע מהסיפור הוא חופש הביטוי. הוא עומד מבוייש בצד, מלקק את הפצעים ואוסף את השברים

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר ועורך תוכן
bezalel-2016

Read Full Post »

כלבי השמירה של הדמוקרטיה
%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%99%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa

Read Full Post »

Let the pencils talk!
http://www.cartooningforpeace.org/en/soutiens/two-years-after-charlie-a-tribute-to-persecuted-cartoonists/
bertramsroyaadrskapglez

Read Full Post »

רונן ברגמן שוב מעמיד את הדברים על דיוקם
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4902541,00.html
elor-azaria

Read Full Post »

הנה מאמר המערכת של הארץ הבוקר ומאמר של רונן ברגמן מידיעות אחרונות
אין לי מה להוסיף על מה שהם כותבים חוץ מקריקטורה
Untitled

Ronen Bergman

bibis-jerusalem-dec-2016


Read Full Post »

מאמר דעה של יובל קרניאל, המשנה לנשיא בצלאל לעניינים אקדמיים, מומחה למשפט ותקשורת, שפורסם אתמול בהארץ
על זה נאמר מילים כדורבנות
Untitled

bezalel-2016

Read Full Post »

 מאמר דעה של לארי אברמסון שפורסם אתמול בהארץ

554499848הציור "הסעודה האחרונה", ובהמשך "סעודה בביתו של לוי", של פאולו ורונטה (1573). ורונזה זומן לחקירה באינקוויזיציה, שראתה בציור פגיעה בדת, משום שהופיעו בו מלבד ישו ותלמידיו גם משרתים, חיילים וכלב
Untitled

Read Full Post »

אני מפרסם כאן במלואו את המאמר שפירסמה אתמול נעמה ריבה בהארץ-גלריה. החדשות הטובות רבות בעקבות ה"פרשה" של בצלאל, שהיא בעצם הפרשה של הממשלה ושל היועץ המשפטי שלה. להפתעתי הרבה, מעז כבר יצא לא מעט מתוק
עובדה: השיח האקדמי בבצלאל העמיק עוד יותר, ההנהלה והסגל והסטודנטים רואים עין בעין את התמונה, המחאה שופכת אור בקרב הציבור הרחב על חשיבותה של אקדמיה לאמנות ושל האמנות על כל אגפיה וגווניה ואחרון חביב, ערוותה של הממשלה שחרטה את על דגלה את הזיקפה הלאומנית, מתגלה בכל עליבותה
והדובדבן בקצפת, הסטודנטים של שנקר מפגינים סולידריות בלתי מסוייגת

כל הצילומים הם של אמיל סלמן
UntitledUntitledUntitled

185168931326150296653513661184

Read Full Post »

החזאי אמר שהסערה בדרך, והנה מירי רגב  מעוררת (שוב) "סערה" תורנית בכוס מים. הסיפור מובא כאן כלשונו מתוך הארץ. מעניין שהסיפור עולה יומיים אחרי שהשר בנט הודיע שגייס את פרופסור אסא כשר כדי שינסח "קוד אתי" עבור המוסדות להשכלה גבוהה. ושבוע אחרי שהוא הכריז ששוברים שתיקה לא רצויים יותר בבתי הספר. וחודשים אחדים אחרי ששרים וחכ"ים מהימין הכריזו שאם לא ישלטו בתאגיד הציבורי, אז הוא לא יהיה. ושנה אחרי שעמותות הנתמכות תקציבית על ידי מדינות זרות חוייבו בשקיפות מוחלטת וסומנו כ"עמותות שמאל" כי הימין הצליח להפוך את המילה "שמאל" למילת גנאי, ועל אחת כמה וכמה "שמאל קיצוני". וזאת כאשר המונח "ימין קיצוני" הפסיק להיות מילת גנאי כי הוא פשוט עבר מהמחתרת אל הממשלה
הימין השלט כמעט ברציפות מאז המהפך מתנהג כמיעוט נרדף ומסית נגד כל מה ומי שלא מתיישר עם עמדותיו ודעותיו
תגובתי למה שקורה בבצלאל היום זהה לחולוטין ברמה העקרונית לעמדה שהבעתי בבלוג זה בעניין ציור העירום של השרה שקד שנתלה בקיץ האחרון בתערוכת בוגרים בשנקר
להלן המאמר בהארץ והפוסט שלי על חופש אקדמי וצנזורה
Untitled%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%97%d7%91%d7%9c

על צנזורה וחופש אקדמי

בשקט שאחרי "סערת הציור בעירום של איילת שקד", בתוקף היותי מרצה בבצלאל למעלה משלושה עשורים, אני מרגיש צורך לומר כמה מילים. לא אדבר על הציור הנ"ל, לא על שנקר, לא על יולי תמיר ולארי אברמסון, אלא על חופש אקדמי.

בעיני אקדמיה לאמנות היא חממה שגדלים בה בתנאים אופטימיליים כשרונות נדירים. תפקידי בין כותלי הכיתה הוא לאפשר לכל סטודנט להביא את עצמו לידי ביטוי, לבדוק את הגבולות, למתוח ואף לעבור אותם ולהגדיר אותם מחדש. מוטלת עלי החובה והזכות לכוון, לייעץ, לבקר ולהכין את הסטודנט לחיים האמיתיים שמתחילים עם הצגת פרויקט הגמר שלו.

אני לא הצנזור שלו, לא הלקוח ולא העורך. אני מורה ומחנך במובן המלא והקלאסי של המילה.

בין כותלי הכיתה קיים חופש אקדמי מוחלט.

סטודנט מגיע לאקדמיה מפורמט על ידי מערכת החינוך והצבא. הוא יודע להוציא ציונים טובים ולבצע פקודות על הצד הטוב ביותר. המעבר לאקדמיה, גם אם הוא עוצר בדרך בהודו או בדרום אמריקה, הוא מעבר חד. בכל מעשה יצירה יש נקיטת עמדה, לקיחת אחריות וחשיפה עצמית.

בשיעורי קריקטורה למשל, מתמודד הסטודנט עם הבעת דעות אישיות, אמירות חריפות ולפעמים בוטות הנוגעות לסוגיות חברתיות-פוליטיות. חשוב ועקרוני שהסטודנט ירגיש שדעותיו לגיטימיות ופתוחות לדיון נוקב ושהוא איננו נשפט עליהן אלא על הצלחתו להעביר אותן ביצירתו.

אני נמצא כדי לתת לו את הגיבוי ואת הכלים לכך, כאשר אני מגובה על ידי ראש המחלקה, שמגובה על ידי נשיא האקדמיה. כי החופש האקדמי חל על כל הדרגים במערכת.

אקדמיה לאמנות איננה בית ספר מקצועי שמוציא אנשי מקצוע מדופלמים. אקדמיה היא מקום של חלום ושל דימיון שבו מנסים לשאוף לעולם יפה יותר ורגיש יותר.

אקדמיות הצמיחו במאה העשרים אוונגרד וקידמו את כל תחומי היצירה בזכות הטלת הספק, מרד במוסכמות ובממסד, כולל הממסד האקדמי עצמו, שחיטת פרות קדושות, התרסה ותסיסה. ורק אז יכול לצאת בוגר אקדמיה לחיים האמיתיים בראש פתוח ובאופקים מורחבים, עם התמחות בשאלת שאלות ועם הכוח להציע פתרונות.

הערובה לכל אלה הוא חופש אקדמי. אין מקום לצנזורה באקדמיה. המציאות שבחוץ דואגת לכך כל יום.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: