מישל קישקה

Read Full Post »

עמוס היה סטודנט שלי בבצלאל בעבר הרחוק. נכנס לשם מוכשר, כך יצא וכך נשאר
אני אוהב את ההומור הנשכני, השחור והחצוף שלו, ואת הקו הזורם והחופשי
יחד עם ניר מולד ועם גלית גאון כאוצרת, הוא מציג תערוכת קריקטורות שחורות וחורקות,
הציור שעל ההזמנה מסכם את רוח הדברים בצורה אופטימלית: אמן ניצב מול הבד לבן עם אקדח מוצמד ולרכתו, ולצידו בדים מוכתמים בדם מושפרץ של האמנים שקדמו לו. די נדיר לראות הומור שחור שכזה באזורנו. כאן קשה לאנשים לצחוק על המוות. הוא כל כך נוכח. כאן מובילה תרבות השכול

Read Full Post »

אירית מילר, ראש החוג למוזיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, יזמה פרויקט של אוצרות עבור בוגרי הקורס
הנושא הנבחר: החברה הישראלית. התערוכה היא מן הסתם עוד יעד מומלץ לקיץ הלוהט עלינו לרעה
כקריקטוריסט אני מודה שהנושא הוא אחד הקשים: לרוב, המציאות עולה על הקריקטורה, והקריקטורות נראות לפעמים חיוורות בהשוואה למקור. מישהו צריך עוד להמציא פטנט שיאפשר לנו לצייר עם רעשים וריחות

Read Full Post »

ביקור בתערוכת קריקטורות על ירושלים במגדל דוד הינו בילוי משפחתי מומלץ לקיץ
האוצרים מצאו לנכון לסנן החוצה את הקריקטורות החריפות יותר כדי שלא לפגוע ברגשות הציבור
ירושלים היא עיר טעונה גם, ואולי בעיקר, בשאלות הנוגעות להומור ולביקורת

בימים טרופים אלה מנהלים החרדים מאבק בלתי-צודק נגד ההחלטת העירייה לפתוח חניונים בשבת. בכל דור ודור חייב חרדי למצוא סיבות "טובות" להפגין בפרעות, להבעיר פחי אשפה ולזרוק על שוטרים חיתולים משומשים
צחוק הגורל הוא שהקריקטורה שנבחרה להזמנת התערוכה מטפלת בבעיות החנייה סביב העיר העתיקה, והיא צויירה על ידי חברי הוותיק שמוליק כץ בשנת 1969
האם זה מלמד אותנו שבירושלים מה שהיה הוא מה שיהיה? מה שבטוח הוא שבענייני חנייה, הסטאטוס-קוו נשמר! הללויה

Read Full Post »

Read Full Post »

למה רצה זמר הפופ המצליח מכל הזמנים לעטות על פניו היפות מסכת מוות לבנה

Pourquoi le chanteur pop le plus populaire de tous les temps
voulait-il porter le masque blanc de la mort?

Read Full Post »

ירושלים, עיר פתוחה ופלורליסטית, בזמן אמת
Jérusalem, ville ouverte et pluraliste, en temps réel.

Read Full Post »

Read Full Post »

Le directeur du Centre de Doha pour la liberté d'information, basé au Qatar, Robert Ménard, a annoncé mardi sa démission du centre créé en décembre 2007, se disant "asphyxié" par le manque de liberté.
"Aujourd'hui, le Centre est asphyxié. Nous n'avons plus ni la liberté ni les moyens de travailler", a déclaré Robert Ménard dans un communiqué, ajoutant avoir quitté l'organisation ainsi que son équipe.
"Certains responsables qataris n'ont jamais voulu d'un Centre indépendant, libre de s'exprimer en dehors de toute considération politique ou diplomatique, libre de critiquer le Qatar lui-même: or, comment être crédible si l'on passe sous silence les problèmes dans le pays qui vous accueille?", poursuit le Français dans son communiqué.
M. Ménard s'est plaint de la réticence de certains responsables à accepter la liberté du Centre, citant notamment le président de son conseil d'administration, cheikh Hamad ben Thamer Al Thani, également président du conseil d'administration de la chaîne satellitaire Al-Jazeera.
"Ces personnes n'ont jamais accepté l'idée de notre indépendance et de notre liberté de parole, a-t-il accusé. Elles n'ont eu de cesse de nous mettre des bâtons dans les roues et, ce faisant, de s'opposer aux engagements pris".
Le fondateur de Reporters sans frontières (RSF) a cependant rendu hommage à l'émir du Qatar et à son épouse cheikha Mozah bint Nasser al-Masnad, soulignant que c'était la "première fois qu'une organisation internationale de défense de la liberté de la presse voyait le jour dans un pays du Sud".
Le Centre de Doha a été créé en décembre 2007 par la fondation du Qatar, que préside l'épouse de l'émir, cheikha Mozah bint Nasser al-Masnad, et RSF.
Il a notamment mis en cause le manque de liberté de la presse dans la riche monarchie pétrolière du Golfe. Le 1er mai, le Centre de Doha avait déclaré que les médias au Qatar et dans la région étaient censurés et soumis à des lois restrictives.(paru dans l'Express)

Read Full Post »

Read Full Post »