Feeds:
פוסטים
תגובות

לכל מבצע צבאי יש שם, לפעמים לפני שהוא יוצא לדרך, לפעמים תוך כדי ולפעמים אחרי. אני מציע למבצע הנוכחי את השם ״אירוויזיון 2019״. שם מתאים לנסיבות ולעיתוי. יש תחושה חזקה של דז׳ה וו. אינני יכול שלא להיזכר שבשנה שעברה נטע ברזילאי חגגה את ניצחונה עם קהל המעריצים בכיכר רבין כשבאותו יום נחנכה שגרירות ארצות הברית בירושלים ונהרגו מירי צלפינו כ-50 עזתים שהבעירו צמיגים ועפיפוני תבערה על גבול עזה. בעקבות סמיכות אירועים אלה פירסם הקריקטוריסט הגרמני דיטר האניץ׳ קריקטורה בעיתונו. הוא פוטר בעקבות גל מחאות והאשמות שהציור אנטישמי. אני מצרף מאמר שפורסם באתר של קרטונינג פור פיס בעקבות התקרית. שכל אחד יפעיל את שיקול דעתו בעניין. אבל צחוק הגורל הוא שכעבור שנה הקריקטורה אקטואלית ורלוונטית מתמיד: יש אירוויזיון בארץ, יש עימות חריף מול החמאס בעזה, ביבי שוב בשלטון, נטע תופיעה בתל אביב כאורחת האירוויזיון וקריקטורה אחרת נפסלה בשבוע שעבר באתר של הניו יורק טיימס באותה טענה

https://www.cartooningforpeace.org/soutiens/german-cartoonist-dieter-hanitzsch-licensed-from-the-suddeutsche-zeitung-newspaper/?lang=en
Eurovision 2018

ביום שני הקרוב תיפתח ביד ושם תערוכה בשם ״חדש באוסף״, יצירות מתחום האמנות הפלסטית שנתרמו למוזיאון של יד ושם. בין היצירות, איור שצייר אבא שלי אי שם סביב 1938. האיור נעשה בהשראת שלגיה ושבעת הגמדים של דיסני שיצא לאקרנים באמריקה ב-1937 והגיע להקרנה בבלגיה מאוחר יותר. אבי היה נער מוכשר שאהב קומיקס וקריקטורות וסרטו של דיסני הילך עליו קסם. האיור צוייר על נייר בעפרונות צבעוניים. אבא הראה לנו אותו כשהיינו ילדים והוקסמתי ממנו עמוקות. כשמשפחת קישקה נעצרה על ידי הגסטאפו בבריסל בספטמבר 1942, סבי מסר לשכנו הלא יהודי שתי מזוודות עם חפצים ומסמכים אחדים שהתכוון לקחת חזרה עם שובה של המשפחה. אבי הוא היחידי שחזר, הוריו ושתי אחיותיו הצעירות נרצחו

לפני עשרים שנה העניק אבי את הציור לאחותי הגדולה חנה ז״ל שחייתה בקיבוץ רבדים והיא העניקה אותו כעבור שנים לבנה הבכור ירון, אחייני. הציור היה תלוי בביתו בחדר הילדים עד שירון החליט בהסכמת המשפחה, לתרום אותו לאוסף של יד ושם

מחר יום ראשון, ה-14 באפריל, יציין אבא את יום הולדתו ה-93 בבריסל ולמחרת תיפתח התערוכה בירושלים
ומעגל נוסף נסגר ביום חמישי ה-11 באפריל. נתתי הרצאה על ספרי ״הדור השני- דברים שלא סיפרתי לאבא״ בפני סמינר מורים ומורות מגרמניה בבית הספר להוראת השואה של יד ושם. פתחתי בכך שבאותו יום בדיוק לפני 74 שנים, ב-11 באפריל 1945, שוחרר אבי ממחנה בוכנוואלד על ידי צבא ארצות הברית
Yad VashemPépé 7 Nains

מחר, במסגרת הכנס השנתי של הקרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין, אתן הרצאת אורח על ספרי ״הדור השני״
אני מרצה על ספרי מזה שבע שנים ובכל שנה מתווספות פרספקטיבה ותובנות חדשות
Terezin

יום עצמאות שמח

שבעים ואחד שנה זה לא הולך ברגל. אנחנו מדינה כל כך צעירה שמרגישה לפעמים כל כך זקנה. מעבר לכל הבעיות, המחלוקות, המתחים, הוויכוחים, הפערים, אי ההסכמות, ההמחדלים, השבטיות , הקוטביות, אני אוהב אותה מאוד מאוד כי זה הבית. אז חג עצמאות שמחBibi King S heb

ריתקה אותי תמיד היכולת שלנו לעבור באופן כאילו טבעי וכאילו חלק מטקסי יום הזכרון לחגיגות העצמאות, מעבר חד וקשה כל כך שאחד מסמליו המובהקים הוא המעבר מהדלקת נרות הזכרון להדלקת המשואות ומשם להדלקת המנגלים. וכל זה קורה בדיוק שבוע אחרי יום השואה
מצאתי בארכיוני קריקטורה בת 19 שציירתי על הנושא כשעבדתי בערוץ 2 בתוכנית הבוקר ״קפה טלעד״ עם דב גילהר וירדנה ארזי
Atzmaout‭ 2000

כל הארץ חזית

כל הארץ חזית. עובדה: אזרחים בעוטף עזה ומחוצה לו, נהרגים, נפצעים, רצים לממ״ד, נשכבים ברחובות, נכנסים להלם, לא ישנים בלילות, ילדים לא הולכים לבית הספר, עסקים לא נפתחים, עיתונאים מדווחים מהשטח, הקבינט הבטחוני מוריד פקודות, צה״ל מבצע, אין אופק מדיני בעתיד הנראה לעין. האופק ממילא אפוף עשן הפיצוצים
בין יום השואה ליום הזכרון , בין יום העצמאות לאירוויזיון, בין צפירה לאזעקה, בין הרמדאן לספירת העומר, ממש שמח כאן
Hamas May 2019

תודה רבה לשירי על השאלות הכנות והמדוייקות כל כך
https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=13127
2G152

 שני מראיינים צעירים וסימפטיים, נועה רוזין ואלעד זוהר, על ספרי ״הדור השני״ ועל המפגש הערב במשכנות שאננים עם חברי הבמאי גדי אייזן
https://www.facebook.com/openday.reshet/videos/2000273326948267/?v=2000273326948267 

%d בלוגרים אהבו את זה: