מישל קישקה

טראמפ עוזב (סוף סוף) את הבית הלבן אחרי ארבע השנים השחורות של שלטונו. הוא משאיר מאחוריו אמריקה מפולגת ושסועה, רוויית שנאות, חלשה, כושלת מול משבר הבריאות הקטלני של המאה, מסוממת מציוציו השקריים, חסרת אונים מול אתגרי העולם ועם דמוקרטיה מוחלשת וצולעת
אני מכה על חטא. מעלתי בתפקידי כקריקטוריסט! במשך ארבע שנים ציירתי אותו בלעגנות, ביקרתי אותו בחריפות, הראיתי אותו במערומיו, ועם כל המאמצים שהשקעתי הייתי רחוק מאוד מהמציאות. המציאות שטראמפ יצר עלתה על כל דימיון ובמבט לאחור מסתבר שהייתי רך מדי ונחמד מדי ושכל החצים שיריתי לעברו בקושי דגדגו אותו
זה מעלה בי לא מעט תהיות לגבי ייעודו וחובתו של הקריקטוריסט כפרשן ביקורתי של המציאות ולגבי גבולות חופש הביטוי. את הגבולות חייב הקריקטוריסט לקבוע, עליו לשים את הרף הכי גבוה בידיעה שזה אף פעם לא יהיה גבוה מספיק מול מעשיהם של פוליטיקאים ציניים וחסרי מצפון ערכי ומוסר

המיליארדר והמהמר

ללא מילים

ב-7, 8, 9 בינואר 2015 שלושה טרוריסטים איסלמיסטים ביצעו שרשרת של פיגועים רצחנייים בפריז. הם טבחו ב-12 אנשי מערכת של השבועון הסאטירי שארלי הבדו, רצחו שוטרת ורצחו ארבעה לקוחות יהודיים במינימרקט היפר כשר. בין נרצחי שארלי הבדו היו חמישה קריקטוריסטים, עמיתים וידידים שלי. בציור שלי היום אני מתייחד עם זכרם ושולח להם את תודתי על יצירתם האיכותית הנחוצה כאוויר לנשימה בכל דמוקרטיה שמכבדת את עצמה
הקריקטורה בצרפתית ובה אני שואל את הפקידה בתחנת המטרו איזה קו מגיע לחופשה ביטוי וכל שמות הקווים והתחנות שהיא נותנת לי נושאים את שמותיהם של עמיתי, דבר שהיה מאוד משמח אותי אילו היה קורה יום אחת

החבר הטוב ביותר של ביבי איבד את כל הבלמים, איבד כל שליטה עצמית אם בכלל הייתה לו ונותן דוגמה לתלמידו מבלפור

היום נקבע כיום העברית. נבחר תאריך יום הולדתו של אליעזר בן יהודה שנולד ב-5 בינואר 1858
כדי להצדיע למחייה השפה העברית, אחד הפלאים של העת המודרנית
אם יורשה לי, היום הייתי קורא לשפה ״ישראלית״
אז יום הולתד שמח אליעזר
שולח לך לייק וסמיילי וגם ציירתי לך מדבקה
ובקשה קטנה אליך: תסמס לי מילה מתאימה ללייק ולסמיילי

שוב אני מוצא את עצמי מצייר את ביב ומסתכן בלהיתפס כאובססיבי לגביו. לא אובססיה ולא נעליים. אני רק מנסה לשקף מציאות ובמציאות שנלו הוא נמצא על כל מרקע, מאחורי כל מגאפון, בין השורות של כל דף מסרים, מול כל עדשת מצלמה, עומד מול כל עולה חדש מנשק אדמת מולדת, מצטלם עם כל מתחסן מיליון לא משנה מי ומו,…ציירתי אותו בחודש מארס 20 כמושיע הלאומי המחלק מטושים בגל הראשון של המגפה והיום כמחסן הלאומי הסולל את דרכו לקלפי בסבב הרביעי והלא אחרון הבא עלינו לרעה במארס 21
אין לי ספק שהוא יתן לי עוד הזדמנויות רבות לצייר אותו או לחמחזר קריקטורות

המחוסן הראשון פגש ממש במקרה את המחוסן המיליון
איזו שיחוק

סגר שלישי נכנס לתוקפו מחר בכפוף להנחיות הנלוות. בין ההנחיות, איסור על התרחקות של יותר מקילומטר מהבית או אישור להליכה ברדיוס של קילומטר. כאזרח שומר חוק בדקתי במפה מה זה אומר לגבי. לשמחתי גיליתי שזה הולך להיות סגר מלא תרבות ותוכן. הנה רשימה (חלקית) של המקומות שאוכל להגיע אליהם על פי חישוב של קילומטר מלב המושבה הגרמנית בירושלים ממעוף ציפור: קילומטר אחד כפול פיי בריבוע נותן לי מרחב הליכה על שטח של 3,1416 קמ״ר
תיאטרון ירושלים
מוזיאון האיסלם
בית הנשיא
מכון ון ליר
מכון בן צבי
המעון בבלפור
גן הפעמון
גן השושנים
מתחם התחנה
תיאטרון החאן
מרכז בגין
סינמטק ירושלים
שכונתימיןמשה
טחנת הרוח של מונטיפיורי
גיא בן הינום
הכנסייה הסקוטית
גן העצמאות
בית האמנים
אימקה
מלון קינג דייויד
ממילא
שער יפו
מוזיאון מגדל דוד
שער ציון
מוזיאון ישראל ירושלים
מנזר עמק המצלבה
הכנסת
יש עוד אבל הרשימה החלקית הזו בהחלט תספיק בינתיים
כל המקומות יהיו אמנם סגורים, חוץ מהמעון בבלפור, אבל אוכל להנות מהמחשבה שהייתי יכול לבקר בהם אם הממשלה לא הייתה מתרשלת ב״ניהול״ משבר הקורונה

התערוכות המוצגות במוזיאון יפו העתיקה, ״שבע שנים לפרס קרטס לקומיקס״ ו״איורים לפני מגפת הפוליטיקלי קורוקט״ ננעלות מחר בשמונה בערב לאחר שלושה שבועות מוצלחות של חשיפה לציבור שהצביע ברגליים על אף המגבלות ובהתאם להנחיות
מחר תהיה הזדמנות אחרונה להנות מהן, יום לפני הסגר השלישי (כאילו תיאמתי עם ביבי!), אז לא להחמיץ
אני רוצה להודות מכאן שוב ליובל סער ולעידית שילוח שניצחו ביד רמה על הפסטיבל, על שהתעקשו לקיים את אותו בטיימינג כה רגיש. וגם לאבי יגיל מנהל המוזיאון על כל העזרה. הוכחה שהגיע זמן להכניס את התרבות לרשימה של מה שחיונו לחיינו
תערוכות הן כמו עיסוי לנשמה ועיסוי הוא מקצוע רפואי חיוני