מישל קישקה

לכל מבצע צבאי יש שם, לפעמים לפני שהוא יוצא לדרך, לפעמים תוך כדי ולפעמים אחרי. אני מציע למבצע הנוכחי את השם ״אירוויזיון 2019״. שם מתאים לנסיבות ולעיתוי. יש תחושה חזקה של דז׳ה וו. אינני יכול שלא להיזכר שבשנה שעברה נטע ברזילאי חגגה את ניצחונה עם קהל המעריצים בכיכר רבין כשבאותו יום נחנכה שגרירות ארצות הברית בירושלים ונהרגו מירי צלפינו כ-50 עזתים שהבעירו צמיגים ועפיפוני תבערה על גבול עזה. בעקבות סמיכות אירועים אלה פירסם הקריקטוריסט הגרמני דיטר האניץ׳ קריקטורה בעיתונו. הוא פוטר בעקבות גל מחאות והאשמות שהציור אנטישמי. אני מצרף מאמר שפורסם באתר של קרטונינג פור פיס בעקבות התקרית. שכל אחד יפעיל את שיקול דעתו בעניין. אבל צחוק הגורל הוא שכעבור שנה הקריקטורה אקטואלית ורלוונטית מתמיד: יש אירוויזיון בארץ, יש עימות חריף מול החמאס בעזה, ביבי שוב בשלטון, נטע תופיעה בתל אביב כאורחת האירוויזיון וקריקטורה אחרת נפסלה בשבוע שעבר באתר של הניו יורק טיימס באותה טענה

https://www.cartooningforpeace.org/soutiens/german-cartoonist-dieter-hanitzsch-licensed-from-the-suddeutsche-zeitung-newspaper/?lang=en

ביום שני הקרוב תיפתח ביד ושם תערוכה בשם ״חדש באוסף״, יצירות מתחום האמנות הפלסטית שנתרמו למוזיאון של יד ושם. בין היצירות, איור שצייר אבא שלי אי שם סביב 1938. האיור נעשה בהשראת שלגיה ושבעת הגמדים של דיסני שיצא לאקרנים באמריקה ב-1937 והגיע להקרנה בבלגיה מאוחר יותר. אבי היה נער מוכשר שאהב קומיקס וקריקטורות וסרטו של דיסני הילך עליו קסם. האיור צוייר על נייר בעפרונות צבעוניים. אבא הראה לנו אותו כשהיינו ילדים והוקסמתי ממנו עמוקות. כשמשפחת קישקה נעצרה על ידי הגסטאפו בבריסל בספטמבר 1942, סבי מסר לשכנו הלא יהודי שתי מזוודות עם חפצים ומסמכים אחדים שהתכוון לקחת חזרה עם שובה של המשפחה. אבי הוא היחידי שחזר, הוריו ושתי אחיותיו הצעירות נרצחו

לפני עשרים שנה העניק אבי את הציור לאחותי הגדולה חנה ז״ל שחייתה בקיבוץ רבדים והיא העניקה אותו כעבור שנים לבנה הבכור ירון, אחייני. הציור היה תלוי בביתו בחדר הילדים עד שירון החליט בהסכמת המשפחה, לתרום אותו לאוסף של יד ושם

מחר יום ראשון, ה-14 באפריל, יציין אבא את יום הולדתו ה-93 בבריסל ולמחרת תיפתח התערוכה בירושלים
ומעגל נוסף נסגר ביום חמישי ה-11 באפריל. נתתי הרצאה על ספרי ״הדור השני- דברים שלא סיפרתי לאבא״ בפני סמינר מורים ומורות מגרמניה בבית הספר להוראת השואה של יד ושם. פתחתי בכך שבאותו יום בדיוק לפני 74 שנים, ב-11 באפריל 1945, שוחרר אבי ממחנה בוכנוואלד על ידי צבא ארצות הברית