מישל קישקה

הערב קראתי ידיעה שראש ממשלת פינלנד החדשה, סאנה מרין בת ה-34, היא ראש הממשלה הצעירה בתולדות מדינתה. היא נבחרה לאחר שראש הממשלה נאלץ להתפטר על רקע שביתה בשירותי הדואר שהלכה והסתבכה והתפתחה למשבר חברתי-כלכלי גדול

עשרות מיליוני איראנים בני ערובה של משטר האייתוללות

אין מה להגיד, טראמפ מוצלח יותר מהקריקטורה המוצלחת ביותר שלו

מי יגיע ראשון לבית הנשיא עם 61 חתימות? השאלה האמיתית היא מה עוד צריך לקרות כדי שביבי יפנה את הבית בבלפור
ולאן קרב הבלימה של מפלגת הביביסטים יגרור את המדינה כלוה. התשובה לא נמצאת בידיו של ליברמן אלא של העם

כ״ט בנובמבר, תאריך היסטורי ב-1947, תאריך היסטרי היום

דן רייזינגר, אחד מגדולי המעצבים הגרפיים בישראל, הלך לעולמו. הייתה לי הזכות להכיר אותו אישית. איש מוכשר, אוהב אדם, אמיץ ופורץ דרך בתחומו. איש שישב בצניעות על פיסגת העיצוב העולמי וששינה את פני העיצוב ברחובותינו, בעיתונינו, בחיי היום יום שלנו משנות השישים ועד עצם היום הזה. טוב שמוזיאון ישראל ירושלים הקדיש לו תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה ב-2017 ושדן זכה לפירגון ולהוקרה של הציבור הרחב
אין לי כוונה וגם לא מקום לתת כאן סקירה של הקריירה העניפה שלו, מי שמעוניין ימצא בקלות ברשת
רק רציתי לשתף את קוראי הבלוג שברומן הגרפי החדש שלי פלאפל עם חריף ציירתי את אחת הכרזות המפורסמות שלו
Let my people Go
הכרזה היא סמן של תקופה ותמצאו הרחבה בקישור הזהhttp://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/letmypeoplego.aspx
בעמוד 18 של פלאפל, אני עומד מול משפט חברים בשמו״ץ. השנה היא 1969 ועל הקיר תלויים פוסטרים אחדים: הפוסטר המפורסם של דן רייזינגר ״לט מאי פיפל גו״ שעיצב נגד מדיניות איסור העליה של יהודי ברית המועצות, מדיניות שהפגנתי נגדה ברחובות בריסל עם כל תנועות הנוער היהדויות בבלגיה, פוסטר ישן של יום העצמאות מ-1965 בעיצובו של עמרם פרט, פוסטר של טומי אונגרר נגד מלחמת וייטנאם, פוסטר שלום מתקופת ילדי הפרחים בסוף הסיקסטיז ופוסטר עם יונת השלום ועם הרצל שיהיה. בפריים התחתי תלויים בחדרי פוסטר של שניים מגיבורי נעורי, וולינסקי וקאבו, שניהם נרצחו בטבח של שאלרי הבדו בינואר 2015 ופוסטר של רייזר, גם הוא יוצר קומיקס שאהבתי בשל התעוזה וההליכה עד הסוף בעבודותיו
זו דרכי לתאר את התקופה, באמצעות פוסטרים על הקירות כדי שהמבין יבין ושהצעירים ישכילו

העיר בלואה בעמק הלואר שבצרפת אירחה בסוף השבוע את פסטיבל הקומיקס השלושים ושש שלה, מפגש שנתי חגיגי ומקצועי של אמני קומיקס צרפתים ובלגים מובילים, של מוציאים לאור ועורכים, עם שלל תערוכות מצויינות, פנלים, ראיונות, רבי-שיח, סדנאות, סרטים, דוכני ספרים פתוחים לקהל ועוד. בעשרים וחמש השנים האחרונות אני פוקד את פסטיבל הקומיקס של אנגולם, הפסטיבל הביננלאומי החשוב בעולם . כאן בבלואה, עיר שדה בגודל בינוני, קני המידה האנושי מאפשר מפגשים ושיחות בין היוצרים המוזמנים שמאכסנים כולם באותו מלון, אוכלים את כל הארוחות הטעימות ביחד ומשוחחים עד השעות הקטנות באווירה חברית חמימה. חתמתי על פלאפל עם חריף ועל הדור השני בדוכן של הוצאת דרגו, נפגשתי את חברי האמנים אמיל ברוו, פרנסואה בוק, קריסטיאן רוסי, זכיתי להכיר אמניות ומנים שלא יצא לי לפגוש בעבר, ראיתי את כל התערוכות והתארחתי לשיחה על עבודתי על ידי דידייה פסמוניק, אחד המומחים לקומיקס העולמי והישראלי, חבר וותיק ובעל אתר הקוקמיקס הפופולרי בצרפת. הפסטיבל הוא חווייה מעצימה וזריקת מוטיבציה פנטסטית