מישל קישקה

אניו מוריקונה, המלחין האגדי של הסרט הטוב, הרע והמכוער (סרג׳יו לאונה), הלך לעולמו. הכשרון שלו צרב לנו פסקול קולנועי בלתי נשכח: סינמה פרדיסו, המקצוען, המיסיון ועוד. אי אפשר לנתק את הסרטים מהמוזיקה של מוריקונה. קלאסיקה במיטבה, סימביוזה מושלמת

נב: הילד בצילום זה אני ביום הולדתי ה-5

גל ההפגנות ששטף את העולם בעקבות הרצח בדם קר של ג׳ורג׳ פלויד גרם לי לחזור אחורה בזמן, ל 1960, כשבוטלו בארה״ב באופן רשמי חוקי ההפרדה, הסגרגציה, בין לבנים ושחורים. משמעות הביטול תחת נשיאותו של ג׳ון קנדי, הייתה מתן זכויות שוות לשחורים, למשל בבתי הספר שהיו במדינות רבות ללבנים בלבד. הביטול נכנס לתוקף מעשי תחת נשיאותו של לינדון ג׳ונסון אחרי רצח קנדי. צילום עיתונות אייקוני שצילם פרד לאיון הראה ילדה שחורה בדרכה לבית ספר של ״לבנים״ כשהיא מלווה על ידי שומרי ראש, אנשי הבולשת הפדראלית האמונים על כיבוד החוק ועל הגנתה. לילדה קראו רובי ברידג׳ס. הצילום הדהד את הרגע ההיסטורי בעיתונות האמריקאית והפך מייד לסמל
המאייר האמריקאי ההאגדי הקלאסי, נורמן רוקוול, שאייר במשך ארבעה עשורים את השערים של הסטרדיי איוונינג פוסט, הנציח בדרכו את הרגע הזה בציור שער למגזין ״לוק״ ב 1964. כמאייר-צייר ריאליסטי, הוא חיפש ילדה קצת דומה שתוכל לדגמן עבורו, צילם אותה כרפרנס לציור שמן גדול מימדים שעבד עליו בסטודיו שלו
המעניין הוא שרוקוול צייר בעיקר איורים לא פוליטיים בעליל, הוא התמקד בחיים של האנשים הקטנים, בחיים באמריקה הפנימית, בחיי המשפחה, ברגעים קטנים של חיי יום יום, של אושר, של חגים, והכל בסגנון ריאליסטי מוקפד שהיה לסימן ההכר שלו בכל העולם. בציור הזה הוא חרג ממנהגו והביע אמירה פוליטית ואישית התומכת בשוויון הזכויות והוא מגנה את המתנגדים הגזעניים הבאים לידי ביטוי בציור בצורת עגנייה שנזרקה לעבר הילדה ושהתרסקה על הקיר
גם ציור השער הזה הפך מייד לאייקוני
הסיפור מעורר מחשבה על מה שקורה היום, על הקושי שיש עדיין לאנושות לקבל כמובנת מאליה את הפיסקה הראשונה של הצהרת זכויות האדם: קרי כולנו נולדים שווים. הרצח של פלויד נרשם בשרשרת של רצחים דומים שהיו בארצות הברית בשנים האחרונות. הקור רוח של השוטר שרצח אותו בחניקה במשך יותר משמונה דקות הוא אותו קור רוח של זורק העגבנייה הרקובה על אפם וחמתם של אנשי הבולשת
שישים השנים שמפרידות בין שני האירועים מעצימות את הכיעור של הגזענות, את סירובה להיעלם מן העולם, מהלבבות, מהדחפים האפלים של האנשים החושבים עצמם גזע עליון, טהור, אלוהי, עד כדי כך שהם מוכנים לקחת לא רק את החוק לידיהם, אלא גם את חייהם של אחרים
אני מציג כאן גלריה עשירה הכוללת את הצילום המקורי ה 1960, את הציור של רוקוול, את הילדה שדיגמנה, את רובי ברידג׳ס כאשה בוגרת מול הציור עם אובמה, את האשה שדימנה את הילדה,  וגם גלריה של ציורים ואיורים שציירו כמחווה לרוקוול, כולל פריים מתוך הקליפ לשיר ״מקבה״ של ג׳יין. בסוף תמצאו סרט דוקו על הציור

בשנת 2010 איירתי לדבורה בושרי את ספרה ״אחותי הקטנה ישנה״ עבור הוצאת אגם. השנה תורגם הספר לאנגלית וקיבל המלצה חמה שהחזירה אותי לעבודה על הספר לפני יותר מעשר שנים. סיפור יפה כתוב במינימליזם, באיפוק ובחן רב שאיפשר לי ליצור עולם קטן שבו דוקא האחות הגדולה היא הגיבורה והאחות הקטנה רק מרומזת פה ושם ברקע
https://www.kirkusreviews.com/book-reviews/devora-busheri/my-sister-is-sleeping/

https://www.jewishbookcouncil.org/book/my-sister-is-sleeping?fbclid=IwAR0NL2Nh90vhOZZemxiW86zZ3dFU6AonnAE__WcRo7Bs2teKeGtZQmraYOU

האח הגדול הסיני כפה את חוקי החירום לביטחון בריאותי על האחות הקטנה הונג קונג. נגיף הקורונה משמש תירוץ פנטסטי במטרה לשלוט באזרחים על פי חזון ג׳ורג׳ אוררוול ב-1984. ולא רק בסין, גם אצלנו, גם באמריקה. כל מי שעיניו בראשו מבין שזה מתחיל במעקב אחרי שרשרת ההדבקה ושמירה על חובת הבידוד וייגמר במשטרת המחשבות
מיליארד ומשהו סינים כבר סרוקים לצורכי זיהוי פנים ואין גבול לרצון בשליטה מוחלטת על כל אזרח ואזרח
האיור הוא קטע מתוך פוסטר שיצרתי ב-1997 (איך הזמן רץ!) בהזמנת מוציא לאור סיני
רק הוספתי פה ושם את המשפט המפורסם
Big Brother is watching you

בלי מילים

אני לא נכנס למהות של הדיון שמתקיים היום בועדת הכספים בעניינו של ביבי, הטבות מס, החזרי מס, כיסוי הוצאות כפולות במעונות. אני רק חושב, כמו מיליוני ישראלים היום, שעצם קיום הדיון הזה בעיתוי הזה- כאשר המשק שרוי במשבר כלכלי-תעסוקתי חריף ביותר עקב מגפת הקורונה, כאשר מוגדרים חיוניים מוצאים עצמם בלי עבודה ומובטלים, כאשר עמצאיים כה רבים נאלצים לסגור את העסק, כאשר התחלואה חוזרת ועולה וגל שני מאיים להחזיר את כולנו לאחור- עצם קיום הדיון הזה הוא שערורייה שאין לה שם, מעשה מגונה, פורנוגרפיה שלטונית, ביזוי המדינה והעם כולו
תתבייש לך מיקי זוהר, תתבייש לך ביבי
הצרה שאין להם בושה
אני מעלה גם קריקטורה מצויינת של חברי גיא מורד היום בידיעות

הגיע זמן שהאמריקאים יתעוררו

רוני קובן, אחד מאנשי התקשורת האמפתיים יותר שיצא לי להכיר ועם הקול הערב ביותר שיצא לי לשמוע, אירח אותי אתמול בלילה בתוכניתו ״כאן הלילה עם רוני קובן״. הראיון הוקדש כולו של אבא שלי שמת מקורונה  לפני כחודש וחצי
זה מתחיל בשעה 1:25:15 בתוכנית
https://www.kan.org.il/Radio/item.aspx?pid=134300

דיל המאה של טראמפ הוכרז בזמנו בבית הלבן ברעשים וצלצולים כשכל הנוכחים מחייכים מאוזן לאוזן, בטוחים שפתרו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רק שכחו לשתף את הפלסטינים בדיל. יש הסכמה מקיר לקיר בפוליטיקה השלטת בארץ סביב הסכם חד-צדדי, שמדינה פלסטינית לא עומדת, לא עמדה ולא תעמוד על הפרק
ממשלת ״האחדות״ למחלמה במשבר הקורונה היא מכבסת מילים, מסך עשן, מקסם שווא שנועד להסיח את דעתנו מייעודה האמיתי: להשאיר את ביבי בשלטון כי ביבי הוא המדינה, כי בלי ביבי אין מדינה וכי אחרי ביבי סוגרים את המדינה ושמים את המפתח מתחת לשטיח
וכל זה, למי שעדיין לא הבין, כדי שכולנו נשכח שמעל ראשו של הדייר מבלפור עומדים שלושה תיקים חמורים

רק תקשורת אוהדת, אליבא דביבי, היא תקשורת טובה, תקשורת שמלטפת ומלקקת כמו ישראל היום או ערוץ 20. כך הוא רצה את וואלה. כך הוא רצה את התאגיד. תקשורת מטעם. אבל הדמוקרטיה שלנו, כעוף החול, מסתבר, עדיין נושמת ונאבקת על קיומה, חיוניותה ונישמתה
לשלוח לכלא עיתונאי שלא רוקד לפי החליל של השליט עושים אצל פוטין, אצל ארדואן ודומיהם. זה גם חלומו הרטוב של טראמפ, אהוב נפשו של ביבי. אך באמריקה הגדולה זה לא ניתן. קיימים עדיין איזונים ובלמים במעצמה לשעבר שהעומד בראשה איבד מזמן את ראשו ואת כל הבלמים. אם בכלל היו לו אי פעם
גם ביבי איבד אותם. בציר הזמן שבין התקופה שקדמה לרצח רבין להיום
בכדור פורח משחררים שקי חול כדי לצבור גובה. ביבי משחרר שקי שנאה וצובר גובה וככל שהוא מתרומם הדמוקרטיה המסכנה שלנו מאבדת גובה
סג״לים, ליבסקינדים, ריקלינים, ביסמוטים, שפטלים וברדוגואים יש בשפע והם עושים את מלאכתם על הצד הטוב ביותר. קרי על צד ימין. דרוקרים יש מעטים. מעטים מדי. הוא עושה בדיוק את מה שמצופה מעיתונאי בחברה מתוקנת: מאתגר ומבקר את השלטון, את המשטר, את הממשלה את הרשויות ואת העומד בראש הפירמידה
דרוקר לא יישלח לכלא ובינתיים ביבי חזר בו מדרישתו זו. לפחות עשה כאילו