עולם התיאטרון אף פעם לא ביטא בצורה חדה יותר את מה שעובר על החברה הישראלית כולה. מי שאמר לפני ארבעים שנה שהכיבוש משחיט צדק, רק שאף אחד לא היה מסוגל לשמוע ולראות. שחקנים- אזרחים בעלי דעות, עמדות ומצפון- מוכנים לומר בקול רם וברור דברים שלא נעים לשמוע. קולות של קוזאק נגזל בימין קוראים לזה חרם כדי להפוך עכבר להר. ביבי עם רגלו האחת במטוס בדרכו לוושינגטון מיהר לגנות. אם יש לו זמן לטפל בשאלה זו, כנראה שמצבנו מצויין, שכבר פתרנו את בעיות הליבה, שכבר קבענו גבולות בטוחים ובני-קיימא לשתי מדינות לשני עמים.
הבוקר קיבלתי עצומה וחתמתי עליה. כי אי-אפשר לעמוד מן הצד. על כל אחד חלה הזכות הדמוקרטית לנקוט עמדה, זכות שהיא גם חובה
עצומת תמיכה בשחקני הקאמרי המסרבים להופיע באריאל
לאורך העשור האחרון, ולאור החסרון במנהיגים אמיצים שינהיגו אותו, הלך השמאל ושקע תחת הדורסנות של הימין
הילדים שגדלו בזמן הזה כבר שכחו שלא לפני הרבה זמן הייתה דרך אחרת שהיא לא דרך המלחמה והכיבוש
"שמאלני" נהפך לקללה, וכל מי שהיה ועודנו מוטרד מהמצב בשטחים ומהשחתת המוסר הישראלי, נאלץ להוריד ראשו
והנה באה קבוצה אמיצה של שחקי הקאמרי, ציונים אמיתיים שרוצים את טובת המדינה ואת הבטחת עתיד ילדינו, ועשתה מעשה – הם מסרבים להופיע באריאל
הם ידעו את הלך הרוח בישראל, וידעו שיחטפו מכל הכיוונים
ובכן, היום אנחנו אומרים להם