שמוליק כץ
אציל נפש ורגיש, מעודן ובן תרבות, מוכשר כמו שד, מציאותי ואופטימי, אידיאליסט וציוני, מענטש אמיתי. שמוליק כץ, המלך המוכתר של הקריקטורה והאיור הישראלי הלך לעולמו.
מניתי רק מעט מהתכונות שאפיינו אותו. הוא משאיר מאחוריו מפעל חיים מרשים של יצירה בלתי פוסקת שהטביעה את חותמה על התרבות שלנו מיומו הראשון על אדמת הארץ ועד יומו האחרון. שמוליק ידע בדיוק שזה מה שעמיתיו ואני חושבים עליו כי דאגנו לפרגן לו בחייו. והוא מצידו תמיד דאג להתנצל שהוא כזה.
כחבר בגרעין ההקמה של איגוד הקריקטוריסטים, הוא היה אכפתי ומעורב והיה מגיע לכל פתיחה או ישיבה ברכבת ישראל מנהרייה הרחוקה. הוא היה מאסטר אמיתי במובן בקלאסי של המילה, כזה שלומדים ומושפעים ממנו. בשנים האחרונות ירד עליו מבול של כיבודים ובצדק רב. עיטור כבוד מממשלת אוסטריה, פרס על שם דוש מטעם עיריית תל אביב ו"עפרון הזהב" עבור מפעל חייו מטעם המוזיאון לקריקטורה ולקומיקס בחולון.
לאחרונה תרם חלק מאיורי ספרי הילדים הנפלאים שלו למוזיאון ישראל בירושלים וזכה לתערוכה באגף הנוער. בפתיחתה הוא התרגש כמו ילד על כך שנכנס סוף סוף למוסד המכובד הזה דרך הדלת הקדמית. מזה חודשים מתוכננת תערוכה במוזיאון בחולון על הדימוי של שנה. לצערי היא תיפתח בלעדיו, וטוב שיצירתו מנציחה אותו.
בספרו האוטוביוגרפי, הצילום שהוא בחר לשים בעמוד הראשון שווה סיפור בפני עצמו. הוא מצולם כשהוא משתחרר ממחנה המעצר בקפריסין, במכנסיים קצרים וחבוש כובע טמבל, אקורדיון בידיו וחיוך מאוזן לאוזן כשהוא מחזיק בפה את הסרטיפיקאט הבריטי לעלייתו ארצה. כך אני מאמין שהוא נכנס לשערי גן עדן: לוחץ אקורדיון וצועד בגאון ובפיו עפרון
כששמוליק זכה בפרס דוש ציירתי לו קריקטורה על הצילום ממחנה המעצר בקפריסין
עמוד הבית
English
Le blog en Francais
מישל קישקה 