מישל קישקה

בלפור קיץ 2020

Read Full Post »

״קירוב בין אנשים ותרבויות דרך קולינריה״ הוא שמו של האתר שהשיק דוד קשיקה בימים אלה. אני שמח וגאה כאבא שלו לפרסם אותו כאן. מטעמי צניעות וגם כדי לא לעשות לו פדיחות, לא אכביר במילים ובסופרלטיבים. אסתפק בלהזמין אתכם להכנס לאתר, לשוטט בו ולגלות בעצמכם מה דוד עושה, מה הוא מציע ומה מייחד אותו
רק אוסיף שמאז פרוץ המגפה דוד פעל וממשיך לפעול נמרצות בכל הערוצים האפשריים על מנת לעזור לכל ענף הקולינריה בארץ, להעלות את המודעות למצבם של העוסקים בתחום החשוב הזה שמפרנס מאות אלפי אנשים בימים כתיקונם. הוא זעק את מצוקתם, קישר בין מגדלים, חקלאים, צרכנים וספקים ולא נח לרגע
הנה הקישור לאתר
https://he.davidkichka.com

Read Full Post »

מילטון גלייזר, גדול המעצבים הגרפיים של המאה העשרים (זו דעתי ואני תומך בה) הלך לעולמו ביום הולדתו ה-91 בחודש שעבר. אני כותב לדורות שהכירו אותו ולאלה שלא זכו. גלייזר הגדיר מחדש את תפקיד המעצב, הוא הרחיב והעצים אותו ופרץ את גבולות המקצוע שהיה עבורו הרבה יותר ממקצוע. זה היה דרך חיים. זה היה החיים עצמם. התקשורת העולמית הספידה אותו בצורה נרחבת אך הדגש שהושם על הלוגו המפורסם שלו, ״איי לאב ניו יורק״ עם הלב וראשי התיבות, גרם לדעתי לרדוקציה של מפעל חייו. ואם כבר נגעתי בלוגו הזה, אני חושב שגלייזר המציא באיזשהו מקום את שפת האימוג׳ים. השימוש שעשה בלב היה מהפכני בזמנו והוא נהפך למושג גרפי בינלאומי למילה ״אוהב״. חשוב שהדור הצעיר ששולח אימוג׳ים על בסיס יומי יידע מאיפה השפה הזו צמחה
מילטון גלייזר היה שילוב נדיר של מעצב גרפי מחונן, מעצב פונטים מקורי ומאייר בחסד עליון. שלושת הקודקודים של עולם התקשורת החזותית. הוא הפך למעצב משפיע ולמושא להערצה בכל רחבי העולם. בארץ מעצבים מובילים כמו דוד טרטקובר, רפי אתגר וירום ורדימון ראו בו מורה דרך. גלייזר עיצב עיתונים ומגזינים מובילים, הוא התעניין מאוד במדיה, בתקשורת ובהתפתחויות הטכנולוגיות, הוא היה בעל ידע רחב בעולם הדפוס, לימד ובנה תוכניות לימוד בבתי ספר יוקרתיים לעיצוב בניו יורק
ביצירתו הוא התמקד בעולם התרבות, הספרות והאמנות. עבודות רבות שלו הן מחוות לזרמים ולאסקולות בתולדות האמנות. הוא כבש כל פיסגה אפשרית בתחומו, הקים משרד עם שותפים בעלי סגנונות שונים, ניהל אנשים וצוותים, הוא היה כוכב בחייו, וקרנו זוהר על עולם העיצוב עד היום
בתקופתו, שלושת העשורים האחרונים של המאה הקודמת, היה לפוסטר הגמוניה מוחלטת על העברת מסרים במרחב הציבורי. פוסטרים ניצבו בכל מקום, ברחוב, במוסדות, בתחבורה הציבורית, בשדות תעופה, במוזיאונים. אי אפשר היה לא להיחשף להם ביום יום. הפורמט הפוסטרי גדול המימדים היה שולט בעולם הויזואלי. את הפוסטרים החליפו היום הבאנרים באתרי האינטרנט או מודעות בגודל מסך של סמארטפון. השינוי בקנה המידה הוא גם שינוי קונספטואלי משמעותי. באנר או מודעה נחפשים שניות אחדות ואנו מדלגים עליהם בתנועת אצבע. הפוסטרים היו זוכים לחיים ארוכים כי לכך נועדו והם הכילו לפעמים מידע רב. זה חייב את המעצב לחשיבה מעמיקה ולעבודה בעלת רבדים שונים, רעיוניים וצורניים
ב-1978 נוסד בתל אביב הירחון מוניטין על פי המודל של מגזין ניו יורק שעיצב גלייזר. עד כדי כך שהאות ״מ״ של מוניטין הייתה לקוחה מהאות ״נ״ בלוגו שגלייזר עיצב למילה ניו יורק עבור המגזין. מחווה או גניבה? לא ברור
העיצובים של גלייזר הפכו לקלאסיקה בתחום, וקלאסיקה כיודע לא מתיישנת. עיצוביו נשארים רלוונטיים ועובדים
בצורה מושלמת כמו אז בשנות ה-70 וה-80- וה-90
כשציירתי את הפוסטר על מנהטן ב-1983, קראתי לו ״וגם אני אוהב את ניו יורק״, קריצה לגלייזר
כשהייתי מרצה צעיר בבצלאל באמצע שנות ה-80, ראש המחלקה ירום ורדימון הזמין את מילטון גלייזר למאסטר קלאס וזכיתי לפגוש אותו. מאוד התרגשתי אני מודה. בנוסף לכשרון הנדיר שלו הוא ניחן בחוש הומור יהודי ניו יורקי שנון. תוסיפו לזה כריזמה, כושר ניתוח חד וחריף ויכולת התנסחות רהוטה ביותר וקיבלתם את גלייזר על קצה המזלג
לסיכום אני מעלה כאן גלריה עשירה של עבודות ללא שום הסבר, רק כדי לסבר את העיין ולעורר את תאבונכם להכיר אותו יותר. מאוד ייתכן שתופתעו לגלות שהכרתם עבודת רבות שלו בלי שיכולתם להדביק עליהן שם

Poster 099

Read Full Post »

מחפשים חוויה מיוחדת לימי הקיץ החמים? משהו מעניין ויפה ולכל המשפחה? יש לי המלצה: תערוכת איורים לספרי ילדים של רותו מודן ובתיה קולטון, שתי מאיירות-על,  בבית הנסן. התערוכה מאוד יפה ועשירה, מלאה באיורים צבעוניים נהדרים, עם סקיצות וחיפושים וגם בובות יש חדר קריאה סמוך עם כל הספרים. אז גם תרבות וגם מזג אוויר ירושלמי בבית הנסן, מבנה היסטורי ששווה ביקור בזכות עצמו ושכולל בית קפה וחנות של משק אפעים שגם שווים ביקור בלי קשר לתערוכות ולפעילויות הרבות שמתקיימות במתחם יוצא הדופן הזה. התערוכה נפתחה אתמול אך אירוע הפתיחה בוטל בשל המגבלות החדשות. הייתי לבד עם רותו בפתיחה! פתיחה קצת סוריאליסטית, פתיחת שתי אצבעות
https://hansen.co.il/event/קונצי-ובובי-עושות-תערוכה/
https://www.prtfl.co.il/archives/131058

Read Full Post »

אין לי ארץ אחרת ואין דמוקרטיה חליפית

Read Full Post »

אניו מוריקונה, המלחין האגדי של הסרט הטוב, הרע והמכוער (סרג׳יו לאונה), הלך לעולמו. הכשרון שלו צרב לנו פסקול קולנועי בלתי נשכח: סינמה פרדיסו, המקצוען, המיסיון ועוד. אי אפשר לנתק את הסרטים מהמוזיקה של מוריקונה. קלאסיקה במיטבה, סימביוזה מושלמת

נב: הילד בצילום זה אני ביום הולדתי ה-5

Read Full Post »

גל ההפגנות ששטף את העולם בעקבות הרצח בדם קר של ג׳ורג׳ פלויד גרם לי לחזור אחורה בזמן, ל 1960, כשבוטלו בארה״ב באופן רשמי חוקי ההפרדה, הסגרגציה, בין לבנים ושחורים. משמעות הביטול תחת נשיאותו של ג׳ון קנדי, הייתה מתן זכויות שוות לשחורים, למשל בבתי הספר שהיו במדינות רבות ללבנים בלבד. הביטול נכנס לתוקף מעשי תחת נשיאותו של לינדון ג׳ונסון אחרי רצח קנדי. צילום עיתונות אייקוני שצילם פרד לאיון הראה ילדה שחורה בדרכה לבית ספר של ״לבנים״ כשהיא מלווה על ידי שומרי ראש, אנשי הבולשת הפדראלית האמונים על כיבוד החוק ועל הגנתה. לילדה קראו רובי ברידג׳ס. הצילום הדהד את הרגע ההיסטורי בעיתונות האמריקאית והפך מייד לסמל
המאייר האמריקאי ההאגדי הקלאסי, נורמן רוקוול, שאייר במשך ארבעה עשורים את השערים של הסטרדיי איוונינג פוסט, הנציח בדרכו את הרגע הזה בציור שער למגזין ״לוק״ ב 1964. כמאייר-צייר ריאליסטי, הוא חיפש ילדה קצת דומה שתוכל לדגמן עבורו, צילם אותה כרפרנס לציור שמן גדול מימדים שעבד עליו בסטודיו שלו
המעניין הוא שרוקוול צייר בעיקר איורים לא פוליטיים בעליל, הוא התמקד בחיים של האנשים הקטנים, בחיים באמריקה הפנימית, בחיי המשפחה, ברגעים קטנים של חיי יום יום, של אושר, של חגים, והכל בסגנון ריאליסטי מוקפד שהיה לסימן ההכר שלו בכל העולם. בציור הזה הוא חרג ממנהגו והביע אמירה פוליטית ואישית התומכת בשוויון הזכויות והוא מגנה את המתנגדים הגזעניים הבאים לידי ביטוי בציור בצורת עגנייה שנזרקה לעבר הילדה ושהתרסקה על הקיר
גם ציור השער הזה הפך מייד לאייקוני
הסיפור מעורר מחשבה על מה שקורה היום, על הקושי שיש עדיין לאנושות לקבל כמובנת מאליה את הפיסקה הראשונה של הצהרת זכויות האדם: קרי כולנו נולדים שווים. הרצח של פלויד נרשם בשרשרת של רצחים דומים שהיו בארצות הברית בשנים האחרונות. הקור רוח של השוטר שרצח אותו בחניקה במשך יותר משמונה דקות הוא אותו קור רוח של זורק העגבנייה הרקובה על אפם וחמתם של אנשי הבולשת
שישים השנים שמפרידות בין שני האירועים מעצימות את הכיעור של הגזענות, את סירובה להיעלם מן העולם, מהלבבות, מהדחפים האפלים של האנשים החושבים עצמם גזע עליון, טהור, אלוהי, עד כדי כך שהם מוכנים לקחת לא רק את החוק לידיהם, אלא גם את חייהם של אחרים
אני מציג כאן גלריה עשירה הכוללת את הצילום המקורי ה 1960, את הציור של רוקוול, את הילדה שדיגמנה, את רובי ברידג׳ס כאשה בוגרת מול הציור עם אובמה, את האשה שדימנה את הילדה,  וגם גלריה של ציורים ואיורים שציירו כמחווה לרוקוול, כולל פריים מתוך הקליפ לשיר ״מקבה״ של ג׳יין. בסוף תמצאו סרט דוקו על הציור

Read Full Post »

בשנת 2010 איירתי לדבורה בושרי את ספרה ״אחותי הקטנה ישנה״ עבור הוצאת אגם. השנה תורגם הספר לאנגלית וקיבל המלצה חמה שהחזירה אותי לעבודה על הספר לפני יותר מעשר שנים. סיפור יפה כתוב במינימליזם, באיפוק ובחן רב שאיפשר לי ליצור עולם קטן שבו דוקא האחות הגדולה היא הגיבורה והאחות הקטנה רק מרומזת פה ושם ברקע
https://www.kirkusreviews.com/book-reviews/devora-busheri/my-sister-is-sleeping/

https://www.jewishbookcouncil.org/book/my-sister-is-sleeping?fbclid=IwAR0NL2Nh90vhOZZemxiW86zZ3dFU6AonnAE__WcRo7Bs2teKeGtZQmraYOU

Read Full Post »

האח הגדול הסיני כפה את חוקי החירום לביטחון בריאותי על האחות הקטנה הונג קונג. נגיף הקורונה משמש תירוץ פנטסטי במטרה לשלוט באזרחים על פי חזון ג׳ורג׳ אוררוול ב-1984. ולא רק בסין, גם אצלנו, גם באמריקה. כל מי שעיניו בראשו מבין שזה מתחיל במעקב אחרי שרשרת ההדבקה ושמירה על חובת הבידוד וייגמר במשטרת המחשבות
מיליארד ומשהו סינים כבר סרוקים לצורכי זיהוי פנים ואין גבול לרצון בשליטה מוחלטת על כל אזרח ואזרח
האיור הוא קטע מתוך פוסטר שיצרתי ב-1997 (איך הזמן רץ!) בהזמנת מוציא לאור סיני
רק הוספתי פה ושם את המשפט המפורסם
Big Brother is watching you

Read Full Post »