Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘Exhibitions’ Category

ב-20 ביולי תיפתחנה תערוכות הבוגרים של כל המחלקות בבצלאל. לאוהבי תרבות, אמנות ועיצוב זו הזדמנות להיחשף לבשורה של הדור הצעיר שישפיע מחר בבוקר על התרבות הישראלית, כפי שבצלאל עושה מאז שנוסדה לפני 111 שנה ! (מאה ואחד עשרה, אין כאן שום טעות הקלדה). בצלאל איננה רק אקדמיה לאמנות ועיצוב, היא גם חממה לפריצות דרך בכל התחומים הנלמדים, היא אידיאל של חופש אקדמי וחופש ביטוי, של פלורליזם ושל שיוויון. קחו יום שלם או פעמים חצי יום, יש הרבה מה לראות וללמוד. ואם אין לכם זמן, קחו רק שעתיים. בלתי אפשרי לראות את הכל ממילא. תטיילו בין חללי התצוגה ובין הקומות, תקראו את הטקסטים, תפעילו את המצגות, תראו סרטים ומסכים, תשוחחו עם הבוגרים שישמחו לענות על שאלותיכם
NESLETTER_UNRAVEL1

Read Full Post »

המוזיאון היהודי בבולניה מציג בימים אלו את הקומיקס הדור השני (עד ה-9 במרס 2017) בתערוכה יפפיה מעוצבת על פי עקרון החלוקה של הספר לפרקים, דבר המקל על המבקר, באם קרא אותו או לאו. עמודים נבחרים הוגדלו על מצע אפור בתוספת של צבע צהוב, המערך הצבעוני של העטיפה המקורית. בכניסה לתערוכה מוצבים זה מול זה על קיר גדול מימדים, האיור הפותח של הספר והאיור האחרון, העמדה סימבולית המדגישה את הדרך שעשיתי מזכרון כאוב ובלתי מסופר ליצירה חשופה ומשחררת
העיתונות האיטלקית נתנה לה סיקור נרחב
קישורים אחדים
http://www.flashgiovani.it/node/3238
http://www.radiocittadelcapo.it/archives/la-seconda-generazione-michel-kichka-shoah-presentazione-bologna-179176/
http://www.ilfattoquotidiano.it/2017/01/27/giorno-della-memoria-lo-sterminio-nazista-raccontato-dai-figli-dei-sopravvissuti-nella-graphic-novel-di-michel-kichka/3343424/
http://www.rainews.it/dl/rainews/TGR/multimedia/ContentItem-eecf036e-f89f-4728-bcd0-3b0757501ba1.html

Read Full Post »

מוזיאון טומי אונגרר שבסטרסבורג (צרפת) חוגג ליוצר המופלא את יום הולדתו ה-85 עם תערוכה שבה משתתפים 85 מאיירים. כל אחד ואחת צייר לו מחווה אישית. טומי נכח בפתיחה ביום שישי שעבר. יכולתי סוף סוף לחבק את אחד המאיירים האהובים עלי. את איוריו גיליתי לראשונה בספרייה של בצלאל ההיסטורית כשלמדתי בשנה א' ב-1974 ומאז אני עוקב בעניין רב אחרי מה שהוא עושה ואומר וכותב. אונגרר יוצר מחונן ואמיץ עם אישיות מרתקת.  בעבודתו הוא בעצם חקר וקידם את תחומי האיור, הרישום, הכתיבה, ספרות הילדים, ציורי המסע, הארוטיקה והרטוריקה. הוא אילף ושחרר את העפרון, הציפורן והמכחול וגם הוציא להם את המיץ. עד היום יצירתו רלוונטית ולא איבדה כהוא זה מעוצמתה ומיופיה
הנה העטיפה של הקטלוג היפה שהמוזיאון הוציא לאור בשתי שפות, צרפתית וגרמנית. אונגרר נולד וגדל בחבל אלזאס, הוא דו-תרבותי, דובר צרפתית וגרמנית שוטף וגם אנגלית
הנה גם כפולת העמודים שלי בקטלוג
והנה גם צילום משותף של לורנזו מאטוטי עם טומי
catalogue-ungererungerer-85ungerer1

Read Full Post »

עדנה נותנת ללאונרד שיעור ראשון בתולדות האמנות ובקומפוזיציה ואלי עושה קריצה לצייר דוד
elie-fr13

Read Full Post »

בפסטיבל השנתי לקריקטורה והומור שמתקיים מזה 35 שנה בסן-ז'וסט שבצרפת (מחוז לימוז'), עמיתי המרוקאי חליד גדאר ואני זכינו שלשום בפרס הגדול. הפרס הוענק בעבר לגדולי הקריקטוריסטים הצרפתיים וביניהם נרצחי שארלי הבדו: קאבו, וולינסקי, טיניוס וגם לדריל קייגל מארצות הברית. סן-ז'וסט נמצאת באיזור לימוזן, הידוע בשל הפרה הלימוזנית, זן משובח לאוהבי בשר. פרי ההרבעה שלהם מזריעים גם את כלכלת האיזור. לכן הפרס שמקבלים הזוכים הוא פר הרבעה! בראשית שנות ה-80, הזוכה היה מחוייב להצטלם עם פרה אמיתית ברחובות פריז כדי לייחצן את התחרות. היום מקבלים הזוכים שווה ערך כספי ומצטלמים מנשקים את הבהמה בתוך המוזיאון לקריקטורה. נכחו בטקס גם נמרוד רשף, יו"ר איגוד הקריקטוריסטים ובוריס ארנבורג, עמית מחיפה. הזוכים גם מציירים את הכרזה של הפסטיבל הבאת כך שב-2017 נצייר חליד ואני פרה שחציה חאלל וחציה כשר. יהיה משעשע. חליד הוא כמוני, חבר באירגון קרטונינג פור פיס ונאבק במרוקו למען חופש ביטוי וחברה דמוקרטית. התחרות זוכה להד נרחב בתקשורת הצרפתית ומיותר לציין שמאז הטבח בשארלי הבדו תשומת הלב מופנית ביתר שאת לתחום הרגיש והחשוב של הקריקטורה הפוליטית
השנה הצגתי בפסטיבל את התערוכה "קריקטורות בעימות" שאצרתי עבור פורום ההורים השכולים לפני שנים אחדות, תערוכה שעוררה תשומת לב רבה ומתניידת בעולם כולו
אני רואה הלימה מוחלטת בין מהות הפרס לבין העובדה שבעבודתנו אנו שוחטים כל יום פרות קדושות, לפחות משתדלים
הנה מספר צילומים מהטקס ששלחו לי חברים

placidep1020589p1020587
האיש שמחייך באמצע הוא ז'רר וואנדנברוק, ראש העיר לשעבר, יוזם הפסטיבל, מקים המוזיאון הלאומי לקריקטורה בעירו וכעת נבחר ציבור בכיר במועצה האיזורית

Read Full Post »

אינני נוהג להעלות בבלוג פוסטים שעוסקים בעניינים אישיים או משפחתיים. לכן אספר על סיור שעשינו היום עם הנכדות אמילי (6) ונינה (5) במוזיאון ישראל ירושלים כי הוא נוגע לשאלות יסוד באמנות
בתערוכה (יוצאת הדופן) של פיקאסו, מול פורטרט של דורה מאר, התחלתי להסביר להן מי היה פיקאסו ואז אמילי אמרה בטבעיות ובבטחון שבקייטנה של הגן הם ציירו בעקבות פאבלו פיקאסו וגם ואן גוך. במילים אחרות אין לי מה לחדש לה בנידון
Picassoאמילי פיקאסו
Van Goghאמילי ואן גוך
באולם אחר מול ציור של ג'קסון פולוק התחלתי להסביר שהוא היה מתיז את הצבע על הקנבס בתנועות רחבות ואמילי קטעה אותי מיד ובטון נונשלנטי הצהירה: אני יודעת, כבר עשינו את זה בגן
הציור המוצג כאן הוא של פולוק, לא של אמילי
Pollock
באולם שבו מוצגת הרטרוספקטיבה העשירה של אפרת נתן, מול גופייה ממוסגרת אמילי שאלה אותי בתום גמור: בשביל מה זה מעניין לצייר גופייה? זה באמת לא משנה לצורך הדיון אם הגופייה הייתה מצויירת, מצולמת או מוצגת פיזית. אני מודה שניסיתי לשלוף הסבר קצר וממצה אך בעוד אני מנסח לי את התשובה בראש כבר הגענו למצרים העתיקה ותשובה לשאלה הנוגעת למאה העשרים כבר לא הייתה רלבנטית. מה גם שנינה זיהתה מיד את פרעה ואת ההירוגליפים מהסיפור של יציאת מצרים. מצד אחד הוקל לי אך מצד שני הרגשתי מתוסכל על שלא הייתי מסוגל לתת מענה פשוט לשאלה כה עקרונית ובסיסית בתולדות האמנות
אפרת נתן
חשבתי שהביקור במוזיאון יאפשר לי לתת פה ושם "שיעורים" באמנות לנכדות והייתי זה שקיבל שיעור

Read Full Post »

 גילוי נאות: יזהר הוא חבר, קולגה וסטודנט שלי לשעבר וההיכרות בינינו החלה אי שם במאה הקודמת
בשבוע שעבר נפתחה תערוכתו במוזיאון נחום גוטמן בתל אביב תחת השם בראש של יזהר כהן
יש דרכים רבות להציג תערוכה של איורים ודרך שבה בחרה האוצרת מוניקה לביא, מכניסה את המבקר לתוך תוכו של ראשו ממש
איורים כמעט תמיד מפרשנים טקסטים ויש להתבונן בהם, לפענח אותם ולהבין אותם לצד הטקסט, כי הטקסט הוא הקונטקסט. בתערוכה אין אף טקסט, האיורים מדברים בעד עצמם. הבחירה של האוצרת הייתה להציג עולם, עולם פנימי, עולם אישי, עולם של דימויים, עולם של מושגים, של חיפושים, של שאלות ותשובות. וזה עובד נפלא! לוקחים אותנו לטיול במנגנון שמפעיל את יזהר כיוצר, מנגנון שבו הכל  יכול לקרות כי הוא מלא הפתעות, רגישויות וכשרון. האיורים של יזהר הם סיפוריים, הז'נר האהוב עלי, הם קומוניקטיביים ולגמרי פתוחים לפרשנות של המתבונן. הם מדברים בקול רך ואסטטי להפליא, בטונים נמוכים, עם אושר רב של פרטים וקו דק שלא כופה את עצמו על העין. בזמני בבצלאל זה היה נקרא קו רגיש. מורים לרישום ביקשו שנחפש את הקו הזה בתוכנו והבדיחה הייתה שהולכים לקנות דף לטרסט של קווים רגישים כדי לעמוד במשימה. בגלל יזהר לטרסט פשט את הרגל. הוא נולד עם הקו הרגיש הזה וההפך אותו לסימן ההכר שלו בשדה האיור המאוכלס היום באין ספור ווירטואיזים של קווים מדוייקים, חדים ומנוכרים הנשענים בקנאות על רפרנסים צילומיים. האוצרת בחרה להציג בעיקר איורים לטור הקבוע של יאיר לפיד 7 ימים של ידיעות, שהתחלף בטור הקבוע של שלמה ארצי. אין לי ספק שהעבודה המתמשכת על הכתיבה של השניים חיברה את יזהר שחי באירופה מאז שסיים את לימודיו, להווייה הישראלית. מאז שאני מכיר אותו יזהר הוא צבר שנושם את אירופה, את תרבותה ואת אמנותה. פרויקט הגמר שלו בבצלאל היה איורים לביוגרפיה של שייקספיר. בפרויקט הזה הוא סימן רף גבוה ומאז הוא מעלה אותו במילימטר אחד בכל איור חדש. מילימטר זה המון! יש אצנים שמתאמנים ארבע שנים כדי לשבור שיא במאית השנייה, ולא תמיד מצליחים. תארו לעמצמכם
בקרו בתערוכה ותוכלו להנות מאתנחתא אמנותית מיוחדת בחלל ממוזג. חלום ליל קיץ תל אביבי
11cfdfc4e910f48d503923884d753caa copy 2AW-CAL-TA-2-August-Medium11_lArtzi-a-date-in-the-darkyc

Read Full Post »

Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: