מישל קישקה

פוסט שהעלה היום דוד קישקה לאחר שהדריך סיור קולינרי בשוק מחנה יהודה
הדתיים הם אלה שטוענים שהעם היהודי הוא אור לגוים
הדתיים ממפלגת ״נעם״ מייצגים בעיני את הצד החשוך והאפל
לא אור לגוים אלא חושך ליהודים
https://www.facebook.com/100011726467379/posts/861558927578315?sfns=mo

Read Full Post »

אני שמח ונרגש לבשר כאן שהרומן הגרפי החדש שלי ״פלאפל עם חריף״ (הוצאת מודן) יצא במהדורה עברית לחנויות
הספרים. כשראיתי אותו על המדף בתולעת ספרים אתמול, הלב שלי החסיר פעימה. בננו הבכור דוד היה הקונה הראשון והוא קיבל על המקום את ההקדשה הראשונה
הספר המקורי יצא בצרפתית לפני שנה (הוצאת דרגו) ומתרגמים אותו בימים אלה לאנגלית ולפולנית
עבדתי עליו כארבע שנים, שנתיים של כתיבה ואיסוף חומרים ושנתיים של ציור. הוא מסכם את ההיסטוריה של הקשר העמוק שלי עם הארץ, סיפור אהבה עם רגעים של שמחה ולא מעט משברים קשים. אני חוזר אל שורשי הרגש הציוני שהתעורר בי כשהייתי חניך השומר הצעיר בבלגיה, כולל מחנה קיץ בקיבוץ נחשון בקיץ 1969 שהשפיע על כל מהלך חיי. אני מקדיש מקום רב ולעלייתי ארצה ב-74, לתהליך קליטתי ולהפיכתי לישראלי דרך לימוד השפה, ההלם התרבותי והמנטאלי וארבע שנות לימודי בבצלאל. הוא עוקב אחרי הבנים שלנו מהגן עד הצבא. חשוב היה לי לספר מה המשמעות של להיות עולה חדש, דבר שצברים רבים עדיין מתקשים להבין. הספר מסכם ארבעים וחמש שנות חיים כאן, סיכום זמני אמנם, דרך הרגעים ההיסטוריים והדרמות הגדולות שכולנו חווינו יחד, הכל מזווית אישית ומשפחתית. הספר הוא ביקורתי ואוהב, אוטוביוגרפי וחושפני, וכמובן גם פוליטי כי כאן הכל פוליטי והפוליטי בכל. בשונה מ״הדור השני״ שצוייר בשחור לבן, ״פלאפל עם חריף״ מצוייר בצבעי המקום, צבעי המזרח התיכון. יש בספר הרבה חריף אך גם הרבה הומור כי איך אפשר בלי
בהוצאת מודן הושקע מאמץ רב להנגיש את הספר לקוראי עברית, הפיכת כיוון הקריאה עורר לא מעט בעיות והיה כרוך בעבודה רבה ומדוייקת. ואני מודה לכל מי שטרח ועבד כדי שהמוצר ייצא כפי שהוא יצא
סוף קיץ נעים
מישל

Read Full Post »

טראמפ וביבי, ביבי וטראמפ, החברים הטובים, טובים בטוויטים ארסיים, בפייק ניוז, בדיאלקטיקה פופוליסטית, בפולחן אישיותם, בזריעת שנאה. פוליטיקאים ומדינאים ממולחים ומוצלחים, אין מה להגיד
ביבי הלך לישון עם בן הברית האולטימטיבי והתעורר בבוקר עם אנטישמי פרימיטיבי במיטה וזה בכלל לא מפריע לו

Read Full Post »

בולסונארו טוב יותר בלשפוך שמן על האש מאשר בלכבות אותה

Read Full Post »

כשבוריס ג׳ונסון פוגש את דונלד טראמפ בפיסגה בביאריץ, הם מדברים על הסכמים מסחריים ייחודיים כדי לנסות להציל את בריטניה מהברקסיט שרוב הבריטים בטפשותם הצביעו בעדו בזמנו וכדי לחזק את מלחמתו המסוכנת של טראמפ בכלכלת סין

Read Full Post »

מראשית המאה הנוכחית נרצחו במקסיקו כמאה עיתונאים, מתוכם עשרה רק בשנת 2019. מספר מצמרר ובלתי ניתן לעיכול. חופש העיתונות וחופש הביטוי, זכויות יסוד מוגדרות במגילת זכויות האדם, אינם מובטחים ובוודאי אינם מובנים מאליהם ועלינו לעמוד על המשמר ולהיאבק יום יום על מנת להבטיח את קיומם
כל העתונות כפי שהיא עוצבה מראשית דרכה מאויימת בהיעלמות, לא בגלל רצח עיתונאים אלא בגלל המתת העיתונות כולה

Read Full Post »

מצד אחד ישראל תוקפת את איראן, מונעת את התחשמותה הגרעינית, משמידה מחסני נשק ואתרי שיגור שלה בסוריה ועיראק, ומצד שני מנסים ליצור כאן משטר איראני בהפגזות של הדתה, הדרה, הפחדה, הפרדה והסתה

Read Full Post »

פסטיבל וודסטוק בן 50 והסיסמאות שלו נשארו רלוונטיות מאי פעם: שלום ואהבה, עשו אהבה לא מלחמה, עיצרו את המרוץ לאטום, הסוף למלחמת וייטנאם (ולכל מלחמה אחרת) וכו׳. כל הסיסמאות תקפות ומוטב שהדור הצעיר יאמץ אותן ויפנה עורף לפופוליזם הימני הדמגוגי

Read Full Post »

ב-19 באוגוסט 1944 שוחררה העיר פריז. המאייר קאלוו צייר את היום ההיסטורי בצורה נהדרת בספרו ״החיה מתה״ שיצא לאור ב-1945

La bête est morte- Calvo- Gallimard, Paris 1945

Read Full Post »

שבוע בסנגל

לפני חודש חזרתי משבוע של הרצאות וסדנאות בסנגל כאורח של שגרירותנו בדקאר הבירה. בתוכנית סדנאות קריקטורה עם סטודנטים משני בתי ספר לאמנות, הרצאות על קריקטורה וחופש ביטוי, ועל שני ספרי, הדור השני ופלאפל עם חריף. יותר משבאתי לספר על עבודתי, הייתי סקרן להכיר את עמיתי הסנגלים, קריקטוריסטים, יוצרי קומיקס ומאיירים.

כל יום מהבוקר עד הערב תוכננו לי שלוש פעילויות ובין לבין ראיונות עם כל אמצעי התקשורת, הטלויזיה הלאומית, הרדיו המקומי והעיתונות הכתובה המודפסת והמקוונת.

חופש הביטוי עמד במרכז השיחות שכן שבועות אחדים לפני בואי הפסיק הניו יורק טיימס לפרסם קריקטורות פוליטיות. מארחיי התעניינו מאוד במצב הקריקטורה הפוליטית בארץ. יש קווי דימיון רבים בין ישראל לסנגל בתחום זה. סנגל היא מדינה דמוקרטית, מוסלמית סוּפית מתונה ובעלת תרבות מערב אפריקאית מהולה בהשפעות צרפתיות. היא הייתה קולוניה צרפתית עד 1960 והסנגלים דוברי צרפתית כשפת אם יחד עם הוולוף. קריקטורות על הדת או על המנהיגים הרוחניים הן טאבו מוחלט. לעומת זאת מתפרסמות בעיתונות הסאטירית קריקטורות נועזות מאוד על ההנהגה, השחיתות ושערוריות המין העולות לכותרות מדי פעם. נועזות יותר ממה שאנחנו מפרסמים בארץ. מתפרסמים כחמישה עשר עיתונים יומיים. לטלויזיה המקומית ולרדיו רייטינג גבוהה מאוד.

פגשתי את חברי איגוד הקריקטוריסטים והתיידדתי עם הקריקטוריסט מספר אחד, אודיה, זה שכולם מחכים כל בוקר לציורו היומי בציפייה דרוכה. קיימנו דו-שיח מרתק מול אולם מלא במכון הצרפתי של דקאר, חלקת גן עדן בלב העיר.

הפגישו אותי עם גדול האמנים הסנגלים, קאלידו קסה, אדם מקסים, מוכשר ומוערך, שייסד בית ספר לאמנות שאליו הוא מקבל גם נוער נושר כדי להכשירו ליצירה ולחינוך. עבודותיו המרתקות מעצימות את התרבות האפריקאית ונוצרות מחומרים ומתכנים מקומיים בלבד, ללא שום זיקה לתרבות המערב אלא עם כמיה עזה אל ההיסטוריה והמסורות המקומיות. ניהלנו יחד סדנת קריקטורה עם הסטודנטים ועם אנשי הסגל שלו.

הייתה התעניינות רבה בשואה וההרצאות על הדור השני עוררו התרגשות רבה. הנושא לא היה זר להם, נהפוך הוא. ההרצאות על פלאפל עם חריף היוו הזדמנות לדבר על ישראל בנימה אישית, ביקורתית ואוהבת. הנוכחים בכל ההרצאות הודו לי על הפתיחות ועל הכנות. הסנגלים מעריצים את ישראל על השיגיה הרבים מחד ומבקרים אותה על מדיניות הכיבוש מאידך. השגריר רועי רוזנבליט וסגנו דניאל אשהיים התלוו אלי לכל המפגשים, הם דיברובלשון דיפלומטית כמתחייב ואני דיברתי בלשון חופשית. יחד הצגנו תמונה עשירה של ישראל, שונה מהסטיריאוטיפים והסטיגמות.

כל עיתונאי התרבות שראיינו אותי, רובן הגדול נשים, עשו עבודת הכנה מרשימה והציגו לי שאלות ממוקדות שחייבו תשובות כנות ומלאות. בסופו של המסע שר התרבות קיבל אותנו בלשכתו ואני מאוד מקווה ששיתופי פעולה עתידיים ייצאו אל הפועל. אני בהחלט חושב שיש מקום לחילופי סטודנטים עם בצלאל, למשל בתחום האופנה אבל לא רק. אחרון חביב, היה לי העונג לסעוד במעונו המפואר של שגריר צרפת, כריסטוף ביגו, שהיה שגריר בתל אביב לפני שני קדנציות ושרבים זוכרים אותו על מעורבותו העמוקה בשחרורו מהשבי החמאסי של גלעד שליט.

אחת התובנות העיקריות שלי מהמסע היא שנציגויות ישראליות איכותיות בכל העולם מאפשרות את קיומה של הדיפלומטיה הקלאסית הישירה, הישנה והטובה. תובנה אחרת היא שהתרבות מסוגלת לבנות גשר בין העמים, והיא היא הדיפלומטיה הבלתי רשמית במיטבה. אז במקום להשקיע מיליונים מיותרים בקמפיינים כושלים נגד הבי.די.אס, הגיע זמן לחזק את משרד החוץ שמרוקן בשנים האחרונות באופן שיטתי מתוכנו ומייעודו. נאומים של ביבי מעל דוכן האו״ם הם לא תחליף לשגרירויות איכותיות. עובדה, הפלסטינים הבינו זאת היטב ויש להם יותר נציגיות בעולם מאשר לנו.

Read Full Post »