מישל קישקה

אמי רובינגר, לא רק מאייר

אמי רובינגר הלך לעולמו אבל ניצח את הסרטן! הסרטן אמנם הכניע אותו אבל אמי נשאר איתנו בזכות יצירתו העניפה שתמשיך לחיות על מדפי ספרים של חדרי ילדים ושל ספריות עירוניות בכל רחבי הארץ. האמינו לי, 65 זה גיל צעיר, צעיר מדי כדי למות. בייחוד עבור ילד נצחי כמו אמי. הוא כתב ואייר כמו ילד שובב שהשתעשע ושיתף את העולם כולו בפרי דימיונו. הוא אייר וצייר בגובה העיניים של קוראיו הרבים. הוא לא ניסה לחנך, להטיף, להעביר מסרים עם ערכים. הוא מעולם לא התיילד. הוא רצה וגם הצליח לשעשע, כולל את עצמו. האושאר שהסב לקוראיו היה אושרו שלו. היופי הנאיבי של איוריו, הצבעוניות החגיגית, הייצורים המצחיקים ובעיקר החיות העליזות שלו, יצרו עולם. עולמו של אמי. עולם שהטביע את חותמו על עולם הספר העברי. בראשית דרכו גם חטא בקריקטורה, בלעגנות קלילה, בגרוטסקה חפה מכל רועה, בציניות נונשלנטית.

פגשתי את אמי פעמים אחדות בלבד בארבעים השנים האחרונות, הוא לא היה חבר באיגוד הקריקטוריסטים או המאיירים. ההכרה הרבה שזכה לה בקרב אוהבי ספריו, ילדים רכים ובלתי משוחדים, מילאה אותו ודירבנה אותו לאורך דרכו המקצועית. אם לשפוט על פי ספריו, זו השערה בלבד, נראה שהעדיף חיות על פני אנשים. חתולים, פילים, כלבים, אריות וברווזים נמנו בין חוג חבריו.

הוא משאיר אחריו ומוריש לנו, לילדים ולנינים שלנו, סיפריה מלאה בכל טוב, אירוים בטעם ממתקים וסיפורים מלאי הומור. אבל שלא נטעה, הפשטות של סגנונו טומנת בחובה תחכום רב, שכבות של חשיבה ואינטואיציה חזקה. כמאייר אוטודידקט הוא נהג לקלוע ישר בלב המטרה, בגישה חסרת כל יומרה. כילד הוא התקשה בדקדוק בבית הספר וכתב בשגיאות כתיב. לכן בספריו הכתיבה עשויה משפטים קצרים מתחרזים וזורמים הפונים לציפור הנפש של כל ילד.

כבנו של הצלם האגדי דויד רובינגר, מחשובי צלמי העיתונות של המאה העשירים, הוא מצא דרך מקורית להגדיר את עצמו, לבדל ולמתג את יצירתו. לצד אב שעסק ברומו של עולם, במלחמות ואסונות, הוא בחר לעסוק במה שנראה אולי כזוטות. אבל בעיני הילדים שטרפו את ספריו, הוא עסק בהקניית השפה, בפיתוח העולם החזותי, בהעצמת הדימיון, באהבת הספר. לפעוטות
אלה ממש לא זוטות. אלה החיים!

https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-MAGAZINE-1.7047789

Read Full Post »