עולם התיאטרון אף פעם לא ביטא בצורה חדה יותר את מה שעובר על החברה הישראלית כולה. מי שאמר לפני ארבעים שנה שהכיבוש משחיט צדק, רק שאף אחד לא היה מסוגל לשמוע ולראות. שחקנים- אזרחים בעלי דעות, עמדות ומצפון- מוכנים לומר בקול רם וברור דברים שלא נעים לשמוע. קולות של קוזאק נגזל בימין קוראים לזה חרם כדי להפוך עכבר להר. ביבי עם רגלו האחת במטוס בדרכו לוושינגטון מיהר לגנות. אם יש לו זמן לטפל בשאלה זו, כנראה שמצבנו מצויין, שכבר פתרנו את בעיות הליבה, שכבר קבענו גבולות בטוחים ובני-קיימא לשתי מדינות לשני עמים.
הבוקר קיבלתי עצומה וחתמתי עליה. כי אי-אפשר לעמוד מן הצד. על כל אחד חלה הזכות הדמוקרטית לנקוט עמדה, זכות שהיא גם חובה
עצומת תמיכה בשחקני הקאמרי המסרבים להופיע באריאל
לאורך העשור האחרון, ולאור החסרון במנהיגים אמיצים שינהיגו אותו, הלך השמאל ושקע תחת הדורסנות של הימין
הילדים שגדלו בזמן הזה כבר שכחו שלא לפני הרבה זמן הייתה דרך אחרת שהיא לא דרך המלחמה והכיבוש
"שמאלני" נהפך לקללה, וכל מי שהיה ועודנו מוטרד מהמצב בשטחים ומהשחתת המוסר הישראלי, נאלץ להוריד ראשו
והנה באה קבוצה אמיצה של שחקי הקאמרי, ציונים אמיתיים שרוצים את טובת המדינה ואת הבטחת עתיד ילדינו, ועשתה מעשה – הם מסרבים להופיע באריאל
הם ידעו את הלך הרוח בישראל, וידעו שיחטפו מכל הכיוונים
ובכן, היום אנחנו אומרים להם
גם אנחנו איתכם! היו חזקים ואל תתקפלו אל מול האיומים
עמוד הבית
English
Le blog en Francais
מישל קישקה 
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות.
לבכות – בשל העיוורון המטומטם הפנאטי והמרושע של הימין ששואף למלחמה שאין בה מנצחים או לצחוק- מהבורות , הנבערות והנאיביות של השמאל שמולידה מחאה פאטטית ועלובה שכזו שמחזקת את הפאנטיזים הימני.
ולגבי הערתך לחוסר המנהיגות בשמאל:
לשמאל הישראלי של היום אין מה להציע ולכן הוא אינו יכול להצמיח מנהיגים.
כדי ליצור אג'נדה חדשה הוא חייב ללמוד ולהכיר את עובדות העבר שמתנגשות
וסותרות את האידיולוגיות שהוא דוגל בהן היום. ולזה צריך אומץ לב איטלקטואלי!
הי שלמה, הניתוח שלך על מצב השמאל נכון וכואב. חבל שהוא כבר לא מציב אלטרנטיבה משמעותית ובעלת משקל בדמוקרטיה הישראלית. ובנוסף לכך, הוא נרדף על ידי ארגונים לאומניים קיצוניים שמנסים לעשות לו דלגיטימציה. אז לפעמים אני מגיב מהבטן תוך לקיחת אחריות על תוצאות דברי או ציורי. בידידות רבה, מישל
צר לי שאינני עם מישל.
צר כי אין לי מה להגיד אלא לצטט (ציטוט חלקי בלבד) את שלמה כהן המכובד: "מחאה פאטטית ועלובה"…
אינני איתכם!
אני מבין ללבך בוריס
בוא ניתן לפרשה להרגע וננתח את מה שהיה בראש שקט
בידידות, מישל
מישל ,את המציאות שלנו ,כולל סוגיית אריאל לא ניתן לתאר בגווני שחור לבן בלבד.ההיסוס של נתניהו לקבל החלטות ולעמוד מאחריהן אכן מתסכל,מצד שני סוג המחאה הזה של אנשי הקאמרי מעורר אנטגוניזם ולא הידברות ושכנוע .יש להיאבק מול מדיניות הממשלה ולא מול תושבי אריאל,אפרת או גבעת זאב.
תודה רבה אמנון
ניסחת זאת מאוד נכון
אני נקרע בין תחושת ההזדהות העמוקה עם
השחקנים
ובין התנגדותי לחרמות באשר הן
לבין הבנאליה הנוראה של הכיבוש
והאדישות המסוכנת הרווחת
הרגשתי שעם כל הקושי עלי לנקוט צד ברור
גם אם הוא מחוץ לקונסנזוס הרחב
בידידות
מישל
אף אחד לא ביקש מהשחקנים לבוא לאריאל ולבטא באמצעות אמנותם עמדות המנוגדות לאמונתם, להפך, שיבואו ויבטאו את עצמם בפני אנשים שצריכים להחשף לעמדה שונה משלהם, אין כאמנות ליצירת שיח בין צדדים חלוקים,
אם הייתי מוזמן לכנס של שלום עכשיו להרצות על עבודותי, להפיץ את ספרי, הייתי עושה זאת בשמחה גדולה לא פחות מאשר בהתנחלות, למרות, ודווקא בגלל, שלדעתי עמדות התנועה אסונייות למדינה ובלתי מוסריות,
אבל ע"פ ההגיון שלך הייתי אמור להחרים אותם,
אני חושב שמאחורי הטיעונים הטכניים של עצומת האמנים, "אריאל אינה חלק ממדינת ישראל", עומדת בעצם שנאה, לא אצל כל האמנים החתומים אבל אצל חלקם,
זה לגיטימי לשנוא אבל לא לגיטימי להפיץ שנאה, כמו שלגיטימי להיות חולה אבל לא להפיץ מחלות,
הייתה ברירה לשחקנים החולים בשנאה לסדר לעצמם פטור, בשקט, אבל הם בחרו בעצומה. הבחירה להוציא את העצומה היא בחירה להפיץ שנאה ומדון,
והכל בשם השלום.
שמחתי לגלות שבציור שלך, בין מחזיקי השלטים "די לכיבוש" נמצא גם קאובוי,
מעניין מה הנייטיב-אמריקן הממוצע היה חושב על זה…
שלום שי, אני מתכתב איתך בבלוג, אך לפני כן, על הקוראים לדעת שאנחנו מיודדים מאוד, מעריכים ומכבדים מאוד אחד את השני, כבני אדם וכקולגות. אני מבין שנפגעת מהעמדה שנקטתי. בלי להכנס אחד-אחד לכל הטיעונים, אספר לך שהרגשתי שהמצב מחייב תגובה חדה וברורה ומיידית. יתרה מזאת, הרגשתי שאי-תגובה כמוה כהסכמה בשתיקה. אני דוגל בדיאלוג פנימי בחברה הישראלית, ובדיאלוג עם השכנים, השנאה זרה לי ורחוקה ממני, אך תרבות הויכוח הנהוגה אצלנו בכנסת וברחוב, לא מאפשרת ויכוח מתורבת ופורה. אני מאמים שכמה עשרות שחקנים עשו מה שעשו גם כדי לעורר את הויכוח הזה. אני עושה מאמצים להיות קשוב ופתוח, ליברלי ופלורליסטי. זו מלחמתי על השפיות במקום המוטרף הזה. מלחמה קשה. לגבי הנייטיב האמריקאי, שמחתי ששמת לב אליו. אין לי ספק שהוא היה אומר כמו אובליקס: משוגעים שכמותכם
תודה שי, עכשיו זה בבלוג
למרות שאני גרה בשומרון ודעותי ימניות איני בוררת את ידידיי על פי השקפותיהם הפוליטיות.. אחד מחברי הטובים ביותר, מיכאל ז"ל היה שחקן, איש רדיו ותיק ומזוהה מאוד עם השמאל.
בחברות אמת כמו באהבת אמת אין פוליטיקה.
אם כל אחד מאיתנו היה מתבצר בפינתו, לא היינו מדברים ומכירים לעולם.
זה מזעזע בעיני לסמן אוכלוסיות.
תודה על תגובתך רחל
אני חותם על המשפט הלפני אחרון שלך
לא אתבצר בשום פינה ואמשיך לצייר ולדבר, ולא רק עם עצמי
בידידות, מישל