מישל קישקה

זה זמן רב אני רוצה להתייחס להצהרותיה ולפעולותיה של תנועת אם תרצו. בחרתי להתאפק כי פרסום שלילי גם הוא פרסום. ובכל זאת.
אני דוקא רוצה לתקוף את הפן העיצובי-מיתוגי. קודם כל השם. הקופירייטר הערמומי עשה עבודה מצויינת כש"גנב" חצי משפט מהרצל. לו הרצל היה איתנו, סביר להניח שלא היה תובע אותם על הפרת זכויות יוצרים. הוא היה כועס אבל היה מתאפק. גם הוא הבין שפרסום שלילי הוא פרסום. באשר לעיצוב של הלוגו אם תרצו, הוא בנוי משילוב של פונט מסורתי ופונט מודרני, פרנקריהל וחיים. השילוב הזה הומצא ב-1978 על ידי המעצב זוכה פרס ישראל דוד טרטקובר שעיצב את צמד המילים שלום עכשיו, כשנולדה התנועה עם בואו של אנואר אל-סעדת לכנסת. צמד המילים נקלט במהירות הבזק והעיצוב הוטמע בין רגע. עבודת עיצוב ומיתוג נפלאה. המילה "שלום" בפונט מסורתי קורן, כמו תפילה עתיקה, והמילה "עכשיו" בפונט חיים המרובע חסר התיפיפות, כבד, ואדום ועוצמתי כמו צעקה, כמו דרישה. טרטקובר החייה את הפונט המסורתי היפה קורן כבר בעיצוב הפוסטר הרשמי של יום העצמאות השלושים. על רקע שמיים מעוננים התנוססה המילה שלום בפונט קורן כשה"למד" צבועה בזהב. הזמנים היו זמני פוסט-מלחמת יום כיפור, פוסט-מהפך עם הליכוד בשלטון. טרטקובר כנראה לא היה מוכן נפשית לעצב משהו הירואי או ציוני נאיבי כנהוג בכרזות העצמאות. הוא הביע תקווה שרבים הזדהו איתה. בזכות עבודתו קורן נקשרה לשלום, והסטיקר של רצח רבין, עם "שלום, חבר.", מילות הפרידה של ביל קלינטון, גם הוא עוצב בקורן. גם טרטה לא יתבע את אם תרצו. הוא אינטליגנטי מדי ויודע גם יודע שפרסום שלילי הוא פרסום. אבל לי חשוב שקוראי הבלוג הזה ידעו מאיפה "נגנב" הקונספט העיצובי של התנועה. על רדיפתה את הקרן החדשה ועל דרישתה לגרש מרצים שמאלניים ממוסדות להשכלה גבוהה לא אדבר עכשיו. המטיף האוונגליסטי האמריקאי ג'ון הייגי עשה זאת טוב ממני

Read Full Post »