מישל קישקה

ראיתי איחש פישר בקאמרי, הצגה של חנוך לוין שמעולם לא הועלתה. אין בכוונתי לכתוב ביקורת תיאטרון. רק להמליץ לכם עליה. לוין שנפטר ב 1999 היה במיטבו, שווה לעצמו ומתעלה על עצמו. ההצגה מבויימת כאילו בידי לוין עצמו, באנרגטיות יצירתית מתפרצת, ומשוחקת על ידי חבורה כשרונית נאמנה לרוחו. צחקתי לא מעט. חייכתי רוב הזמן. האמת היא שהופתעתי שלא כולם צחקו כמוני. מול יצירת אמנות כל אחד מגיב אחרת ומבין אחרת. איחש פישר הולך להשתין ואבר מינו נופל לו לאסלה וזורם לים. איחש פישר יוצא למסע אחריו. במשך שעה וחצי, פעם אחר פעם, הוא כמעט מצליח לשים עליו את ידו, אך משום מה הוא מהסס ומפספס. במקום שהוא יקח את גורלו בידיים, הגורל מטלטל אותו. מחזה אבסורד מלא הגיון פנימי. לוין היה נהנה כצופה. נהנה מקרן מור, שמואל וילוז'ני, מוטי כץ ושאר השחקנים. נהנה מהמשחק על ארבע במות מקבילות. נהנה לשמוע אותי צוחק. תודה לוין