הייתי בקיץ בפריז ובין פגישה לפגישה ביקרתי בממוריאל לזכר השואה. שם, על כוס קפה בספריה, עלעלתי בספרי צילום ונפלתי על הספר "225" של הצלם רפאל לוי. הוא הנציח ניצולים בסידרת דיוקנאות מרגשים ויפים. לא יכולתי להתאפק והוצאתי עט ופנקס שנמצאים תמיד איתי ורשמתי אחדים מהם. קשה לפעמים לנסח רגשות בזמן אמת. ניצולי שואה מרגשים אותי תמיד. לכן בחרתי לשוחח עם הדמויות דרך רישום הפורטרט שלהם. בעטי הדק ליטפתי את פניהם כשעיני קופצות מהצילום לנייר, קוראות כל תו ותו ושומעות כל מילה שעיניהם מספרות
Paris,summer 2010
18/10/2010 על-ידי Michel Kichka





עמוד הבית
English
Le blog en Francais
מישל, לא הבנתי: עשית תרגום משפת צילום לשפת קריקטורה של אותן הדמויות?
תגיד עוד כמה מילים על הספר – מתי הוא צייר את האנשים. נראה לי כמה שנים אחרי השחרור לא?
גם כן ממוריאל בעברית זה הנצחה אבל אולי בכוונה כתבת ככה.
ג'ורג'טת אני ציירתי אותם. בעקבות התגובה שלך שיניתי את נוסח הפוסט שלי נשיקה