מישל קישקה

פורסם בקריקטורות | 4 תגובות

4 תגובות

1. ב- 14/07/2011 בשעה 12:35 | להגיב שי צ'רקה

   הכוונה שלי היתה להצביע על המוסר הכפול של אלה שהחרם הפך אצלם פתאום לכלי דמוקרטי בסיסי כאשר הוא מופנה כלפי יהודים, אבל לא יכלו לסבול אותו כשהופנה כלפי ערבים.
   ואני לא מסכים עם החילוק שאתה עושה בין שני המקרים,
   בהחרמת תוצרת ההתנחלויות אין שום שיקול צרכני, לא מדובר באי שביעות רצון ממחיר או איכות התוצרת, זה צעד שנועד להקשות על קיומם של יהודים יהושבים ביהודה ושומרון ולכן גם כאן נכנסת הגזענות. הרי ברור שערבים ישראלים בעלי עסקים ביו"ש לא יוחרמו ע"י השמאל.
   חרם הוא כלי נשק מכוער בעיני בכל מקרה, בואו לא נהפוך אותו לאחד מדגלי הדמוקרטיה.

   
   
2. ב- 14/07/2011 בשעה 15:36 | להגיב ג'ורג'ט

   מון שרי שי צודק לגמרי ואף לחלוטין. חרם זה מכוער לא משנה לאיזה כיוון הוא מופנה ותמיד הוא יהיה חרב פיפיות (ולא זו לא מילה גסה בחיי)

   ג'ורג'ט

   
   
   • ב- 14/07/2011 בשעה 16:25 | להגיב Michel Kichka

     אמנם לא יפה לקרוא לחרם, שום חרם. אבל להחליט עליו בינך לבין מצפונך עדיין אפשר, עד להודעה חדשה או עד לחקיקה הבאה

     
     
3. ב- 17/07/2011 בשעה 14:49 | להגיב רחל אחונוב

   שי ואני יוצרים בשומרון. אז מתי ינדו גם אותנו?