טקסט קצר שכתבתי לעכבר העיר לקראת פתיחת התערוכה אמנים מציירים דודו גבע שתיפתח ב-15 לחודש בחולון
https://he.kichka.com/2015/02/03/dudu-geva-in-holon/
אהלן דודו
נהוג לחשוב שיצירתו של אמן שהלך לעולמו מנציחה אותו
זה נכון עקרונית אך רק חלקית
כי הנצחתו תלויה גם באוהביו, בממשיכי דרכו, בשותפיו ליצירה, במשפחתו ובחשיבות עזבונו
עדיין אופטימי-אמנים מציירים דודו גבע היא יוזמה שנותנת תשובה הולמת לכל הפרמטרים שמניתי
צחי פרבר, היוזם של התערוכה והספר, קובע רף גבוה וחשוב, כי אנחנו מצטיירים בעיני עצמנו, יותר כארץ אוכלת יושביה מאשר כארץ מפרגנת לגדוליה
חשוב לעצור לרגע, עשר שנים לאחר לכתו הפתאומי מאיתנו ולבדוק את עצמנו ביחס עילו, אל יצירתו ואל אישיותו
לפי ההיענות של האמנים המשתתפים ורמת העבודות שהם יצרו כמחווה, אין ספק שהוא השאיר חותם עמוק בתרבות הישראלית החדשה, זו שצמחה כאן אחרי מלחמת יום כיפור
הוא היה לבדו היחידה המובחרת בשדה הקומיקס והקריקטורה, עד כדי כך שהפך, בחייו, את המחתרתי והאנדרגראונד למיין סטרים
יש לי עוד מדד אישי שמעיד על חסרונו היום
אחרי פיגועי ה-7 בינואר במערכת שארלי הבדו, שאלתי את עצמי לא פעם: מעניין מה היה אומר ועושה דודו בנדון, כיצד היה מגיב, מה היה מצייר וכותב, מה היה מרגשי
ואולי, ובעיקר, כיצד היה מצליח להוציא מהדרמה הנוראית הזו את העוקץ, את הזווית ההומוריסטית, השונה והכל כך אופיינית לו
בכך אני יכול להרגיש כמה הוא חסר!
מישל קישקה
עמוד הבית
English
Le blog en Francais
מישל קישקה 
כתיבת תגובה