Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for דצמבר, 2016

מאמר דעה של יובל קרניאל, המשנה לנשיא בצלאל לעניינים אקדמיים, מומחה למשפט ותקשורת, שפורסם אתמול בהארץ
על זה נאמר מילים כדורבנות
Untitled

bezalel-2016

Read Full Post »

עמונה

עמונה, שעת השין מתקרבת
amona-2016

Read Full Post »

 מאמר דעה של לארי אברמסון שפורסם אתמול בהארץ

554499848הציור "הסעודה האחרונה", ובהמשך "סעודה בביתו של לוי", של פאולו ורונטה (1573). ורונזה זומן לחקירה באינקוויזיציה, שראתה בציור פגיעה בדת, משום שהופיעו בו מלבד ישו ותלמידיו גם משרתים, חיילים וכלב
Untitled

Read Full Post »

אני מפרסם כאן במלואו את המאמר שפירסמה אתמול נעמה ריבה בהארץ-גלריה. החדשות הטובות רבות בעקבות ה"פרשה" של בצלאל, שהיא בעצם הפרשה של הממשלה ושל היועץ המשפטי שלה. להפתעתי הרבה, מעז כבר יצא לא מעט מתוק
עובדה: השיח האקדמי בבצלאל העמיק עוד יותר, ההנהלה והסגל והסטודנטים רואים עין בעין את התמונה, המחאה שופכת אור בקרב הציבור הרחב על חשיבותה של אקדמיה לאמנות ושל האמנות על כל אגפיה וגווניה ואחרון חביב, ערוותה של הממשלה שחרטה את על דגלה את הזיקפה הלאומנית, מתגלה בכל עליבותה
והדובדבן בקצפת, הסטודנטים של שנקר מפגינים סולידריות בלתי מסוייגת

כל הצילומים הם של אמיל סלמן
UntitledUntitledUntitled

185168931326150296653513661184

Read Full Post »

החזאי אמר שהסערה בדרך, והנה מירי רגב  מעוררת (שוב) "סערה" תורנית בכוס מים. הסיפור מובא כאן כלשונו מתוך הארץ. מעניין שהסיפור עולה יומיים אחרי שהשר בנט הודיע שגייס את פרופסור אסא כשר כדי שינסח "קוד אתי" עבור המוסדות להשכלה גבוהה. ושבוע אחרי שהוא הכריז ששוברים שתיקה לא רצויים יותר בבתי הספר. וחודשים אחדים אחרי ששרים וחכ"ים מהימין הכריזו שאם לא ישלטו בתאגיד הציבורי, אז הוא לא יהיה. ושנה אחרי שעמותות הנתמכות תקציבית על ידי מדינות זרות חוייבו בשקיפות מוחלטת וסומנו כ"עמותות שמאל" כי הימין הצליח להפוך את המילה "שמאל" למילת גנאי, ועל אחת כמה וכמה "שמאל קיצוני". וזאת כאשר המונח "ימין קיצוני" הפסיק להיות מילת גנאי כי הוא פשוט עבר מהמחתרת אל הממשלה
הימין השלט כמעט ברציפות מאז המהפך מתנהג כמיעוט נרדף ומסית נגד כל מה ומי שלא מתיישר עם עמדותיו ודעותיו
תגובתי למה שקורה בבצלאל היום זהה לחולוטין ברמה העקרונית לעמדה שהבעתי בבלוג זה בעניין ציור העירום של השרה שקד שנתלה בקיץ האחרון בתערוכת בוגרים בשנקר
להלן המאמר בהארץ והפוסט שלי על חופש אקדמי וצנזורה
Untitled%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%97%d7%91%d7%9c

על צנזורה וחופש אקדמי

בשקט שאחרי "סערת הציור בעירום של איילת שקד", בתוקף היותי מרצה בבצלאל למעלה משלושה עשורים, אני מרגיש צורך לומר כמה מילים. לא אדבר על הציור הנ"ל, לא על שנקר, לא על יולי תמיר ולארי אברמסון, אלא על חופש אקדמי.

בעיני אקדמיה לאמנות היא חממה שגדלים בה בתנאים אופטימיליים כשרונות נדירים. תפקידי בין כותלי הכיתה הוא לאפשר לכל סטודנט להביא את עצמו לידי ביטוי, לבדוק את הגבולות, למתוח ואף לעבור אותם ולהגדיר אותם מחדש. מוטלת עלי החובה והזכות לכוון, לייעץ, לבקר ולהכין את הסטודנט לחיים האמיתיים שמתחילים עם הצגת פרויקט הגמר שלו.

אני לא הצנזור שלו, לא הלקוח ולא העורך. אני מורה ומחנך במובן המלא והקלאסי של המילה.

בין כותלי הכיתה קיים חופש אקדמי מוחלט.

סטודנט מגיע לאקדמיה מפורמט על ידי מערכת החינוך והצבא. הוא יודע להוציא ציונים טובים ולבצע פקודות על הצד הטוב ביותר. המעבר לאקדמיה, גם אם הוא עוצר בדרך בהודו או בדרום אמריקה, הוא מעבר חד. בכל מעשה יצירה יש נקיטת עמדה, לקיחת אחריות וחשיפה עצמית.

בשיעורי קריקטורה למשל, מתמודד הסטודנט עם הבעת דעות אישיות, אמירות חריפות ולפעמים בוטות הנוגעות לסוגיות חברתיות-פוליטיות. חשוב ועקרוני שהסטודנט ירגיש שדעותיו לגיטימיות ופתוחות לדיון נוקב ושהוא איננו נשפט עליהן אלא על הצלחתו להעביר אותן ביצירתו.

אני נמצא כדי לתת לו את הגיבוי ואת הכלים לכך, כאשר אני מגובה על ידי ראש המחלקה, שמגובה על ידי נשיא האקדמיה. כי החופש האקדמי חל על כל הדרגים במערכת.

אקדמיה לאמנות איננה בית ספר מקצועי שמוציא אנשי מקצוע מדופלמים. אקדמיה היא מקום של חלום ושל דימיון שבו מנסים לשאוף לעולם יפה יותר ורגיש יותר.

אקדמיות הצמיחו במאה העשרים אוונגרד וקידמו את כל תחומי היצירה בזכות הטלת הספק, מרד במוסכמות ובממסד, כולל הממסד האקדמי עצמו, שחיטת פרות קדושות, התרסה ותסיסה. ורק אז יכול לצאת בוגר אקדמיה לחיים האמיתיים בראש פתוח ובאופקים מורחבים, עם התמחות בשאלת שאלות ועם הכוח להציע פתרונות.

הערובה לכל אלה הוא חופש אקדמי. אין מקום לצנזורה באקדמיה. המציאות שבחוץ דואגת לכך כל יום.

Read Full Post »

בביקורי האחרון בבלגיה צילמתי תמרור שמשקף נאמנה את משנתו המדינית של ביבי
לדעתי אין כאן צורך בהסבר אך בכל זאת אתן, למי שצריך להיבחן התיאוריה, את הטקסט של התמרור
זה הולך בערך ככה: "יונה, הנה מה שאני עושה עם ענף הזית שלך ותפסיקי לבלבל עם השלום", או משהו ברוח זו
העם הבלגי המציא לא רק את הוופל, הצ'יפס, הבירה, השוקולד, טינטין והדרדסים, אלא גם את שפת הסימנים לעוורים
peace-sign

Read Full Post »

הנה קול קורא שיעניין תיכוניסטים אוהבי קריקטורות
אפשר גם להפיץ חופשי ולשתף

והנה הקריקטורה של עמית כץ, הזוכה של שנה שעברה
cartoon

Read Full Post »

עד מאה כעשרים, כבר אמרנו! אז לא נותר לנו לאחל לו פשוט יום הולדת שמח
kirk-douglas-100

Read Full Post »

בשישי זה שידר מולי שפירא את תוכניתו האגדית בילוי נעים בפעם האחרונה בתום 40 שנות שידור
הוא הבטיח שהוא לא פורש מהחיים המקצועיים אך פורש מתוכניתו זו בשיא
אז המון הצלחה בהמשך הדרך, מולי
%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%90

Read Full Post »

חוק ההסדרה הוא מונח שמתאר בצורה מדויקת את מה הממשלה עושה בפועל: היא "מסדרת" את כולנו, קרי היא מערימה עלינו, היא מתמרנת אותנו, היא פועלת באופן ערמומי, אם כי לא מאחורי הגב, בחסות חוקים לא חוקיים שהיא קובעת לעצמה, היא מכניסה לנו, היא דופקת אותנו, היא מצטיירת במערומיה פעם נוספת כסרבנית הסכם בר קימא כלשהו שיאשפר אי פעם סוג של גירושים אפשריים ואולי דו-קיום עתידי אפשרי עם שכינינו הפלסטינים, היא מכריזה פשוטו כמשמעו שלעד נחייה כאן על חרבנו, ומי שלא רואה את זה ככה לא קורא את המפה ולא רואה את המציאות שבה הוא חי
חוק ההסדרה הוא אכן מכבסת מילים מסריחה. מסדרים את מפעל ההתנחלות בצורה חיובית ומסדרים את הפלסטינים בצורה שלישלית. כי למילה "לסדר" יש כפל משמעות וזו הסיבה שהחוק נקרא על שמה
זה פשוט מצלצל יפה יותר מ"חוק הכשרת השרץ" למשל
וגיא מורד יודע לצייר זאת טוב יותר מכל אחד אחר, ותודה לך גיא שהצלחת לעורר בנו חיוך, גם חיוך מר
amona

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: