מישל קישקה

ביום ראשון השבוע, בלי התראה מוקדמת, עצרו לפתע מכונות הכביסה בחדר הכביסה הענק, הפועל מתחת לרגלינו. לפתע, במקום שקשוק המכונות, קצף המים הנשפכים ושריקות הקיטור, השתררה דממה דקה. לקח זמן להבין מה קרה, לאן נעלם הרעש הלבן שליווה את חיינו שנים רבות, ורגע לפני שהאוזן התרגלה לדממה, נשמע קולו הבוטח של קב"ט היישוב היהודי בחברון, אליהו ליבמן, אומר: "ירי בראש הוא אמצעי ניטרול", ואחריו החלו קולות נוספים ממלמלים, כאילו שכנו בקירות בבית המשפט הצבאי האקזוטי ביפו רוחות רפאים, "המחבל נוטרל", הילדה נוטרלה", "האשה שאחזה בסכין מטבח נוטרלה", "הילד שברח מן המקום נוטרל".

אז זה כל כך פשוט, למה לא אמרתם קודם "כדור ראש", "כדור בראש", "כדור בראש", כל כך ברור, גברי, נחרץ, ישראלי. לאלאור אזריה, הילד של כולנו, נועד תפקיד היסטורי בחברה הישראלית, לתלוש בבת אחת את עלה התאנה שכיסה את מבושיה, לסגור את מכבסת המלים ההיסטורית. הוא מתחבר כמו אצבע להדק לראיון עם "הצל", שערכה אפרת לכטר בערוץ 2 ביום שישי האחרון. את שפת הנחנחים בני בגין, בנימין נתניהו, צחי הנגבי, כל אלה שהצל ציטט בראיון בקול דק, נשי, פוסיי, הומואי, מחליפה שפת הראפרים — כף יד מונפת למעלה, עולה ויורדת, האצבע מחקה הדק של אקדח והראפר צורח בקולי קולות "כדור בראש", "כדור בראש", והקהל אחריו בתנועה אחידה, בשאגה אדירה: "כדור בראש", כדור בראש", "כדור בראש", כאילו עמדה על הבמה להקת הגנגסטא־ראפ NWA — Niggaz Wit Attitudes, היישר מקומפטון לוס אנג'לס, מחברי fuck the police.

ואתה שואל עצמך תוך כמה זמן יישלף מהכיס האחורי האקדח האמיתי והכדור בקוטר 5.56 מילימטר יעשה את דרכו, במהירות של 700 מטרים לשנייה, אל הראש הנכון. אבל על הבמה לא עומדים אייס קיוב או ד"ר דרה, או סנופ דוג, כמו אלה ששרו בחרון אף נגד אלימות השוטרים הרצחנית כלפי שחורים, נגד הריגתו של רודני קינג. על הבמה עומד הצל אליאסי, נמושה בכיינית לא קטנה בעצמו — כמעט ראינו דמעות בעיניו, כשסיפר בראיון בערוץ 2, שבגלל דעותיו לא מזמינים אותו להופעות — שלא שר עם המדוכאים, המעונים, הנהרגים, אלא חובר לאליטה האלימה, ומעודד עוד כדור בראש של ערבי מנוטרל.

איזה כוחות מאחורי הקלעים פעלו להביא את אלאור אזריה לדין ולהסתכן בעצירת המכבסה? כי מכבסה שעוצרים אותה לא כל כך מהר חוזרת לפעול, וכבר יום אחרי הכדור בראש של ליבמן, מצ"ח חוקר חייל שירה למוות בפלסטיני לא חמוש בסילוואד, משהסתבר כי נורה בגבו. ממתי מסתכלים בגב של פלסטיני מת? ברור שהכל היה מקרי, התגלגלות שאיש לא שיער את סופה, שר ביטחון שהפעיל אינסטינקטים אנכרוניסטיים, ושכחו להגיד לו ששינו את הכללים, חברי כנסת שעטו על המציאה, עורכי דין שכטבעם של עורכי דין חיפשו את החשיפה, הטלוויזיה, תוכניות האירוח, וכדור השלג מתגלגל עד שמסתבר כי משפט אזריה הוא לא "כדור בראש", אלא כדור בגב של מערכת צבאית ופוליטית, שעודדה "ניטרול" של פלסטינים מנוטרלים, אוקסימורון שליבמן סייע לנו לפתור.

האם ייפתחו לחקירה תיקי "ניטרול" שכבר נסגרו, או כלל לא נחקרו? לפי תחקיר "הארץ", מאז שנת 2000, לרבות בתקופת האינתיפדה השנייה רבת החללים, ישראלים ופלסטינים, הועמדו לדין בגין הריגה ארבעה חיילים בלבד. כל התיקים האחרים — והיו מאות כאלה — נסגרו ללא חקירה, מאז שבוטלה ההוראה הישנה של הפצ"ר אמנון סטרשנוב, ולפיה יש לחקור כל מקרה שבו נהרג אזרח מכל מין, מוצא ועדה.

מתוך אלה שהועמדו לדין במקרה של הריגת פלסטיני, שלושה הגיעו להסדרי טיעון בעבירה של שימוש בנשק ללא רשות, בלי עונשי מאסר, או עם עונשי מאסר קצרצרים, ורק חייל אחד, סמל תייסיר אל־הייב, הורשע בשנת 2003 בהריגת פעיל השלום הבריטי טום הרנדל, ונידון לעונש מאסר של כמה שנים. לרוע מזלו של הסמל הבדואי, הרנדל הגיע ממשפחה בריטית מיוחסת ומקורבת לממשל הבריטי, שהפעיל לחץ אדיר על ממשלת ישראל (הכותב ייצג את משפחתו של הרנדל), אחרת היה גורלו כגורלם של החייל שהרג את הצלם הבריטי ג'יימס מילר, ונהג השופל שדרס את פעילת השלום רייצ'ל קורי, שלא הועמדו כלל לדין.

האחראי על הביטחון ביישוב היהודי הוא רק קצה הקרחון המשייט לעבר ספינת הניטרול, שהאורות בה הולכים ומתעמעמים ומוזיקת הריקודים בה נחלשת. עורכי הדין של אזריה, שכנראה לא החליטו בעצמם אם אזריה נהג בהתאם לרוח השבט שלפיה מחבל או דמוי מחבל לא ייצא חי מן האירוע, או שאכן נשקפה לו סכנת חיים אמיתית או מדומה — הבטיחו להביא בהמשך תותחים הרבה יותר כבדים. בתור מחכים האלופים עוזי דיין ודני ביטון. מעניין מה להם יש לספר על מה שהתרחש בתא הקברניט בעת שהדודים שרקו, העצים הושלכו לתא התבערה והפלסטינים נוטרלו.