מישל קישקה

בנט את שקד הימרו על כל הקופה ויצאו קירחים משם ומשם

אמש שמענו נאום מלחמה מחושב היטב, כולל ההתרגשות במקומות הנכונים
והשורה התחתונה: מלחמה
מלחמה נגד בנט
סידרת חינוך של מנהיג הימין הקלאסי לעבר מנהיג הימין המשיחי-קיצוני נפתלי בנט, שהודיע לפני רגע שהוא מוכן למחול על כבודו ליום יומיים ולא להפיל את הממשלה כדי לתת לישראל לנצח ובהנזדמנות חגיגית זו גם לסלול את דרכו העתידית לראשות הממשלה
גם הנאומים של בנט את שקד מכבסות מילים רוויות ביטחון לאומי, אחריות לאומית, מצפן לאומי
אז זה לא אפוקליפסה עכשיו
זה אפוקליפסה אחר כך
בלק מונדיי לכולנו

אין לי מה להוסיף על הקריקטורה

גם בברזיל חוגג הפופוליזם. פופוליזם ימני, קסנופובי, גזעני והומופובי
טבעת של פופוליזם מהסוג הזה מתהדקת בהדרגה סביב העולם

חוק הנאמנות בתרבות הוא שמו המכובס החדש-ישן של מה שנקרא מקארטיזם בארצות הברית בשנות החמישים ושהשרה רגג העלתה ארצה ביבוא אישי תחת חסותו של ביבי

ג'ויס פיינברג (75), ריצ'רד גוטפריד (65), רוז מאלינגר (97), ג'רי רבינוביץ' (66), ססיל רוזנטל (59) ואחיו דיויד רוזנטל (54), סילבן סיימון (86) ואשתו ברניס סיימון (84), דניאל סטיין (71), מלווין ווקס (88), אירווינג יונגר (69
אלה שמות אחד עשר הנרצחים בטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, כולם קורבנות של שנאה אנטישמית עיוורת חולנית, של הקלות הבלתי נסבלת שבה רוכשים כלי נשק כמו שקונים פופקורן ושל האקלים האלימים שטראמפ מוביל בהתנהלותו הבלתי אחראית ובהתבטאויותיו הגזעניות והאלימות

בתודעתי יום הזכרון לרצח יצחק רבין נופל על ה-4 בנובמבר אבל הלוח העברי לא מתואם עם לוח ליבי
השבוע הוזמנתי לתת הרצאה בתיכון הראל במבשרת, תיכון הנושק לקסטל ולגשר הראל הקרוי על שם החטיבה שפיקד עליה רבין במלחמת העצמאות. במבואה של בית הספר הכינו התלמידים רחבת הנצחה עם קטעי עיתונות, צילומי ארכיון, מסך פלזמה עם סרט תעודי, מילות השיר לשלום וברקע התנגנו בלופ השירים הנוגים ששלמה ארצי ואריק איינשטיין חיברו מיד אחרי הרצח. היה מאוד מכובד, מאוד עשיר במידע, מאוד יפה. בפתיחת ההרצאה שההיתה על נושא אחר לחלוטין, בירכתי אותם ואת צוות המורים על האופן שבו ההנצחה עוצבה והוספתי שכתלמידים שנולדו אחרי הרצח ולומדים ממש בקסטל, על יד גשר הראל, ההנצחה שיצרו היא סוג של צדק היסטורי
בספרי החדש ״פלאפל עם חריף״ שיצא בחודש שעבר בצרפתית, אני מקדיש ארבעה עמודים לרצח. הספר טרם יצא בעברית
בחרתי להעלות כאן עמוד אחד בתרגום חופשי כדי לציין בדרכי את יום הזכרון הקשה הזה

בערב ה-4 בנובמבר, הסיוט של אוליביה הפך לסיוט של מחנה השלום כולו. טרוריסט יהודי, ימני קיצוני מוסת, ירה שלשוה כדורים בגבו של רבין .באיכילוב נמצא בכיס הג׳קט שלו על נייר איי ארבע מקופל ומוכתם בדמו, את מילות השיר לשלום. רבין אמנם היה מזייף בשירתו אך לא הראייתו הפוליטית. הוא ראה את המציאות נכוחה. היה אבל לאומי כבד. אך לא לכולם

מאז אותו ערב בכיכר, ההיסטוריה של ישראל נכתבת בשני חלקים: לפני רצח רבין ואחריו. ישראל לא תהיה יותר מה שפעם היתה וכנראה מעולם לא תהיה מה שיכלה להיות