מישל קישקה

קריקטורה מבוססת אך ורק על עובדות

מחרתיים תיפתח לקהל הרחב תערוכה לרגל מאה שנה לפטירתו של קפקא. בתערוכה מוצגים פריטים נדירים מעזבונו השייכים לאוסף הספריה לצד סיפור חייו. הספריה הזמינה יצירה מיוחדת משמונה מאיירות ומאיירים. החלטתי לצייר מאה פורטרטים של קפקא מבוססים על מעט הצילומים המוכרים שלו, צילומי שחור לבן שהפכו לייקון תרבות בעולם המערבי כולו. במשך תקופה של שלושה חודשים ציירתי את מאה הפורטרטים בטכניקות קלאסיות כגון עיפרון, ציפורן ומכחול, כולם בשחור לבן, כל אחד בפורמט איי 4, ללא סקיצה, ללא מחיקה, הכי ספונטני שיכולתי. בסוף התהליך עיצבתי פוסטר של מטר על מטר עם כל הקפקאים ושילבתי ביניהם רישומים שקפקא צייר במחברותיו

ביום חמישי האחרון הוזמנתי לשאת דברי נעילה בכנס שנערך באונירסיטת רייכמן. נושא הכנס היה הפיקוח על הממשלה במלחמה. דיברו והשתתפו ברבי שיח צוצחים מתחום התקשורת, מדעי החברה, האקדמיה ועוד. כנס ברמה גבוהה. החלטתי למקד את דברי סביב האימרה המופרכת ״כשהתותחים רועמים המוזות שותקות״ וכתבתי הצהרת פתיחה ואחריה מצגת עשירה של קריטורות שציירתי מה-7 באוקטוב

איש קיצוני ומסוכן מאחורי מסכה של פקיד אפור
האחריות שלו במה שהביא לאסון של ה-7 באוקטובר חייבת לצאת לאור

בית הדין הבינלאומי בהאג הוציא צו מעצר נגד ביבי וגלנט

מה נשתנה בסוכות הזה

על סינוואר אפשר לדבר בלשון עבר
אבל להנהגה שלנו היום
אין ממש חזון למחר
למען האמת יש להם
חזון משיחי אפוקליפטי
ואני אומר לא תודה

אתמול צויין הרחבי הארץ שנה למלחמה בטקסים אזרחיים מרגשים, מכובדים ומאופקים. הטקס בגני יהושע היה הקול היפה של ישראל השפויה. כל שיר שבוצע על ידי גדולי האמנים חדר לי מתמחת לעור. השירים של ימי זיכרון הם תמיד בין היפים שנכתבים בארץ. טוב שהטקס ה״ממלכתי היה מוקלט מראש בלי נוכחות קהל, כך שאפשר היה להחרים אותו בלחיצה על השלט. הממשלה איבדה את הלגיטימיות שלה בעיני. מה שאנחנו צריכים היום זה ועדת חקירה ממלכתית, לא טקס ממלכתי
נברתי בין כל הקריקטורות שציירתי מתחילת המלחמה ובחרתי קריקטורה אחת ייצוגית לכל חודש. הנה 13 קריקטורות לפי סדר כרונולוגי מאוקטובר 23 עד אוקטובר 24 שמסכמות בעיני את השנה הנוראה מכל שעברה על כולנו

חברי-עמיתי מקרטונינג פור פיס, פלנטו (צרפת), שפאט (שווייץ) וואדו (בלגיה) מציירים קריקטורה על שנה ל-7 באוקטובר, ברגישות, בשיקול דעת, בטוב טעם ובכשון רב

שחרור החטופים אמור היה להיות מטרת העל של המדינה אחרי השביעי באוקטובר. לא רק כמצוות פידיון שבויים, ערך עליון ביהדות, אלא כדי לכבד את החוזה החקוק בסלע שבין המדינה לכל אזרח. אך הממשלה ובעיקר העומד בראשה הפרו את החוזה ברגל גסה. על פני שחרור החטופים בכל מחיר היא העדיפה מלחמה במחיר חייהם. זה השבר העמוק ביותר שחוותה החברה הישראלית מאז קום המדינה והוא מתווסף לטרגדיה שנפלה על החטופים ומשפחותיהם. חורבן הבית. לא פחות
צוייר עבור הירחון הבלגי רגאר
כתבתי ידנית את כל 101 שמות החטופים