מישל קישקה

 ספרו החדש של דניאל קרן יצא זה עתה לאור בהוצאת עם עובד. מסעות דניאל-אל פסגות ההרים ובולות היכולת, הוא שמו המלא. הספר הוא מסע גם עבור הקורא, מסע אל נבכי הנפש והגוף של אדם יוצא דופן שהחליט לבדוק אם לגבולות יש גבול
לא אספר יותר. בלי ספויילר
אני מצרף קישור לכתבה שפורסמה השבוע במוסף שבת של ידיעות
הזהרת מסע: אם מתחילים לקרוא, אי אפשר להפסיק
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5026335,00.html

כמו שפושע חוזר תמיד לזירת הפשע שביצע, גם מטריד מינית הופך בסופו של דבר למוטרד על ידי קורבנותיו ועל ידי החוק, אך לא על ידי מצפונו
והחדשות הטובות (יחסית): הפעם זה לא קורה אצלנו, לא בלשכת אחד הנשיאים, לא בצמרת הצבא או המשטרה

קריקטורה לירחון של הקהילה היהודית החילונית של בלגיה עבור גיליון ראש השנה
http://www.cclj.be/regards

עד כה לא מצאתי לנכון לצייר את יאיר נתניהו שממש לא זקוק לפרסום מצידי. הוא הרי דואג לכך מצויין בעצמו
בעיני הוא לא היה ראוי לקריקטורה, לא היה שווה שאתאמץ עבורו, גם אם יש חשש אמיתי שביבי חולם להוריש לו את הממלכה
השבועון הצרפתי קורייה אינטרנסיונל הוא זהשלחץ עלי בעקבות הקריקטורה שביבי ג'וניור פירסם
https://www.courrierinternational.com/article/israel-yair-enfant-terrible-de-netanyahou-et-idole-des-neonazis

הרוצח המטורף בלוס אנג'לס, שהיה מהמר כפייתי, לא הימר הפעם אלא הלך על בטוח
האם אנחנו צריכים להיות מופתעים ממעשה זוועה שכזה במדינה שבה לכל אזרח מותר לקנות ארסנל של כלי נשק מלחמתיים על פי החוקה, ולהכנס איתו חופשי לבית מלון
או שעלינו להסתפק בלהיות מזועזעים

איור לשער של דבר לילדים משנת 1981 או 82
בקיצור, מהמחצית השנייה של המאה הקודמת

פוקסטרוט תפס אותי בבטן מהרגע הראשון, חזרתי לנשום רגיל עם הופעת הקרדיטים. עברתי חווייה קולנועית עוצמתית ומטלטלת. פוקסטרוט זה שפה קולנועית משובחת, תסריט מושחז, בימוי מדוייק, צילום מפתיע באיכותו, משחק מעולה של ליאור אשכנזי עד אחרון תפקידי המשנה, פס קול שמתכתב עם פעימות הלב, אין בסרט שנייה אחת מיותרת, שום דבר לא קורה בו כפי שהייתה מצפה, הוא תופס אותך לא מוכן. קולנוע במיטבו
קשה שלא להיזכר במסע השיסוי וההסתה המתלהם והבוטה של השרה רגב נגד הסרט ויוצריו. התקפות שכנראה התבססו על חוות דעתם של אנשי שלומה שראו אותו עבורה וכתבו לה תזכיר שלילי כי השרה עצמה הכריזה שלא ראתה אותו. הצרה היא שאנשי שלומה פשוט לא הבינו את הסרט. קורה. התנהגותה הבלתי ממלכתית של שרת התרבות גרמה לתוצאה הפוכה ממה שהיא כיוונה. אוהבי תרבות ראו בקמפיין השלילי שלה ייחצון חיובי וחינמי לסרט
אני מה זה שמח שראיתי אותו. זה פשוט שם את כל הרעש וההמולה בפרופורציה. יש מצד אחד שרה שמתגעגעת לימיה כצנזורית במדים והכופה את האג'נדה שלה באמצעות די ניין ומצד שני סרט איכותי שהופך לך את הקרביים באמצעות דחפור

נאומו של טראמפ באו"ם, "אם לא תהיה ברירה נשמיד את צפון קוריאה", הוא מתנת ראש השנה שלו לביבי
הוא יודע שביבי אוהב מתנות
אך היא מתנה מורעלת
טראמפ כנראה התבלבל בין האו"ם לועידה של המפלגה הרפובלקנית
לא פלא שסמלה של המפלג הוא פיל….בחנות חרסינה
הנקודה המחוייכת הייתה הכינוי רוקט מן שהוא הדביק לשליט קוריאה הצפונית
כל השאר נשמע כמו משחק מחשב אלים לנערים מפגרים מחצ'קנים