מישל קישקה

הגיגים על החיים כדי להתחיל שבוע חדש ברגל ימין

http://www.maveze.co.il/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F-%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A2-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/
צילום: איברה סיסה

בשבוע שעבר נפתחה תערוכה על קומיקסים ושואה בפרנקפורט. לפני שבועיים נפתחה תערוכה רחבת הקף בנושט זה במוזיאון השואה בפריז. היצירות מתמקדות לא רק בשואה עצמה אלא גם בעליית הנאציזם בגרמניה ובמלחמת העולם השנייה. יש ביניהן יצירות מינוריות ויצירות מופת, חלקן פונות לקהל צעיר וחלקן לקהל בוגר, חלקן פרי עבודתם של יוצרים יהודים וחלקן לא. אנתח את פשר המגמה הזו בקומיקס העכשווי שהופך לתחום שמאפשר יותר ויותר יצירה הנוגעת בנושא. הכנתי מצגת עשירה במיוחד לקראת המפגש בלוחמי הגטאות ביום שני

אחרי פינוי עמונה אין לי ברירה אלא להעלות קריקטורה שכבר העליתי פעם או פעמיים בעבר הלא רחוק. לא נעים להשתמש פעמים אחדות באותו ציור. אבל נעים הרבה פחות ליפול בתרמית של בנט ושות', המפלגה הממומנת על ידי כספי משלם המיסים, קרי אני ואתם, המרחיקה את כולנו מהחזון הציוני והמובילה אותנו בהילוך חמישי לתוך קיר מבטון מזויין שמאחוריו פעורה תהום
ההצגה הגדולה של מפוני עמונה, המתוזמנת והמתוזמרת על ידו, נועדה להכין את הקרקע לחקיקת חוק ההסדרה. החוק שיסדר את מצביעיו הרחוקים מלהיות הרוב, ויסדר אותנו, הרוב, אחת ולתמיד. "יסדר אותנו", הכוונה ל"ידפוק אותנו", אם היה לכם ספק. יש לפועל לסדר כפל משמעות בעברית. להם מסדרים ואותנו מסדרים
ישעיהו ליבוביץ' ראה ואמר שהכיבוש משחית. תוקפיו ומתנגדיו כינו אותו נביא זעם. כי הם ידעו שהוא צודק
הסיפוח יהיה בעיניהם סיומו של הכיבוש. הם יוציאו את המילה "כיבוש" אל מחוץ לחוק
אסור יהיה להגיד שהכיבוש משחית
בלי כיבוש אין שחיתות
כמה פשוט
אז אני מעלה את הקריקטורה הישנה חדשה בשינוי קל: הרחבתי את החיוך של בנט והוספתי שלטים על ראשו
יש לי הרגשה שזו לא הפעם האחרונה שאני עושה בה שימוש חוזר
כל אחד ממחזר את מה שהוא יכול. בנט את ה"אידאולוגיה" שלו ואני את הקריקטורות שלי
הוא עושה זאת תמיד ואני רק מדי פעם

טוב שצבא צרפת שומר על מונה ליזה

מוזיאון הלובר כפי שצילם אותו בני, אלי קישקה, יום אחרי פיגועי הבטקלאן , בנובמבר 2016

מאז שנכנס לבית הלבן לקה טראמפ בקדחת הצווים: בכל בוקר הוא חותם על צווים ומנחית אותם על עמו ועל העולם. הפסיכיאטר המחוזי סיפר לי שזה עושה לו את היום, שזו סטייה ילדותית כזו ושאחד הביטויים שלה הוא הצורך לחתום את שמו לעיני כל, סוג של אקסהיביציוניזם בדרגה עשר בסולם ריכטר

המרכז לליבון עינייני תורה ומדינה פנה אלי בבקשה להשתמש בקריקטורה שציירתי ב-2014 עבור מערך שיעור שהם תיכננו  בנושא התמודדות עם עבריינות פוליטית. היום הם שלחו לי קישור למערך השיעור שבו הועלתה הקריקטורה שלי. הגישה שלהם מוצאת חן בעיני, השאלות שהם מציבים נראות לי מהותיות ומעוררות חשיבה
תמיד האמנתי בכוחה של הקריקטורה ככלי ייחודי בחינוך
הקריקטורה מנגישה את עצמה לקורא באמצעות ההומור והביקורת והיא מאפשרת טיפול בנושאים רגישים או שנויים במחלוקת. היא מעודדת את הדיון כי היא ידידותית למשתמש גם כשהיא בוטה או פרובוקטיבית. יש באיור משהו לא מאיים באופן מובנה. אין אדם שלא צייר כילד קטן
 קישור לאתר המרכז לליבון עינייני תורה ומדינה
http://www.yesodot.org.il/article/893/2293/

מאז שספרי הדור השני יצא לאור ב-2012, אני מוצא עצמי מרצה עליו או פותח תערוכה בארץ או בעולם. אני, שלא הגדרתי את עצמי בהכרח בעבר כבן הדור השני, לא יכול להגדיר עצמי אחרת היום. זה הפך לחלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי שלי
השנה מוצג הספר בו-זמנית בשלוש תערוכות: באיטליה במוזיאון היהודי בבולוניה, בגרמניה במוזיאון לאמנות של גלזנקירכן ובמוזיאון השואה בפריז. שתי תערוכות יחיד ואחת קבוצתית
אבא שלי מעיד בבתי ספר ובאושוויץ למעלה מעשרים שנה ואני ממשיך את מסעו נגד השיכחה

כל מי שמתעניין בקומיקס, בהיסטוריה, בשואה ובפריז חייב להקדיש שעה לתערוכה יוצאת הדופן המוצגת בימים אלו ועד אוקטובר 2017, במוזיאון השואה של פריז. התערוכה, פרי אוצרותם של ההיסטוריון של הקומיקס דידיה פסמוניק ושל ההיסטוריון והפוליטולוג ז'ואל קוטק, מקבצת בפעם הראשונה את כל יצירות הקומיקס המשמעותיות שנוצרו משנות ה-40 ועד היום, הדנות בשואת יהודי אירופה, הן כמרכז העלילה, והן כרקע היסטורי לסיפור בידיוני או אוטוביוגרפי. בתערוכה מוצגים אך ורק אוריגינלים, חלקם נדירים שמעולם לא הוצגו. הקומיקסים נוצרו במדינות כמו צרפת, בלגיה, ארצות הברית, ישראל, גרמניה, יפן, ארגנטינה, אנגליה ועוד. את התערוכה מלווה קטלוג, ספר מהודר עב כרס, השזור לכל אורכו במאמרים מקצועיים מעמיקים. את הפוסטר אייר אמן הקומיקס הצרפתי הבינלאומי הותיק ועטור הפרסים, אנקי בילאל
למחרת הפתיחה, ביום חמישי שעבר, התקיים במוזיאון רב-שיח בהנחיית דידיה פסמוניק, בהשתתפות האמנים סטאסן (בלגיה), ברברה ילין (גרמניה), אלפונסו זאפיקו (ספרד) ואנוכי. כל אחד הסביר וניתח את הסיבות והתהליכים האישיים שהביאו אותו ליצירה שנוגעת בשואה. הייתי היהודי היחידי ברביעייה, וחשוב לציין שסטאסן יצר קומיקס על רצח העם הטוטסי ברואנדה
השאלה שעמדה במרכז הדיון המרתק הייתה כיצד הפך הקומיקס לתחום ייחודי להנגשת השואה לקוראים מכל הגילאים ולגורם חשוב, לצד הסיפרות, הקולנוע והתיאטרון, להעברת זיכרון השואה באמצעות יצירה גרפית השואבת את השראתה מההיסטוריה בתיבול מופלא של פיקציה, הומור, הומור שחור, דימיון, לפעמים פרוע וביקורת
המוזיאון נמצא באזור המארה, אחד היפים אם לא היפה בפריז
צילומים אחדים מהרב-שיח ושער הקטלוג

dav

dig

dav