מישל קישקה

 גילוי נאות: יזהר הוא חבר, קולגה וסטודנט שלי לשעבר וההיכרות בינינו החלה אי שם במאה הקודמת
בשבוע שעבר נפתחה תערוכתו במוזיאון נחום גוטמן בתל אביב תחת השם בראש של יזהר כהן
יש דרכים רבות להציג תערוכה של איורים ודרך שבה בחרה האוצרת מוניקה לביא, מכניסה את המבקר לתוך תוכו של ראשו ממש
איורים כמעט תמיד מפרשנים טקסטים ויש להתבונן בהם, לפענח אותם ולהבין אותם לצד הטקסט, כי הטקסט הוא הקונטקסט. בתערוכה אין אף טקסט, האיורים מדברים בעד עצמם. הבחירה של האוצרת הייתה להציג עולם, עולם פנימי, עולם אישי, עולם של דימויים, עולם של מושגים, של חיפושים, של שאלות ותשובות. וזה עובד נפלא! לוקחים אותנו לטיול במנגנון שמפעיל את יזהר כיוצר, מנגנון שבו הכל  יכול לקרות כי הוא מלא הפתעות, רגישויות וכשרון. האיורים של יזהר הם סיפוריים, הז'נר האהוב עלי, הם קומוניקטיביים ולגמרי פתוחים לפרשנות של המתבונן. הם מדברים בקול רך ואסטטי להפליא, בטונים נמוכים, עם אושר רב של פרטים וקו דק שלא כופה את עצמו על העין. בזמני בבצלאל זה היה נקרא קו רגיש. מורים לרישום ביקשו שנחפש את הקו הזה בתוכנו והבדיחה הייתה שהולכים לקנות דף לטרסט של קווים רגישים כדי לעמוד במשימה. בגלל יזהר לטרסט פשט את הרגל. הוא נולד עם הקו הרגיש הזה וההפך אותו לסימן ההכר שלו בשדה האיור המאוכלס היום באין ספור ווירטואיזים של קווים מדוייקים, חדים ומנוכרים הנשענים בקנאות על רפרנסים צילומיים. האוצרת בחרה להציג בעיקר איורים לטור הקבוע של יאיר לפיד 7 ימים של ידיעות, שהתחלף בטור הקבוע של שלמה ארצי. אין לי ספק שהעבודה המתמשכת על הכתיבה של השניים חיברה את יזהר שחי באירופה מאז שסיים את לימודיו, להווייה הישראלית. מאז שאני מכיר אותו יזהר הוא צבר שנושם את אירופה, את תרבותה ואת אמנותה. פרויקט הגמר שלו בבצלאל היה איורים לביוגרפיה של שייקספיר. בפרויקט הזה הוא סימן רף גבוה ומאז הוא מעלה אותו במילימטר אחד בכל איור חדש. מילימטר זה המון! יש אצנים שמתאמנים ארבע שנים כדי לשבור שיא במאית השנייה, ולא תמיד מצליחים. תארו לעמצמכם
בקרו בתערוכה ותוכלו להנות מאתנחתא אמנותית מיוחדת בחלל ממוזג. חלום ליל קיץ תל אביבי