מישל קישקה

בחזית שפתח ביבי נגד שר הבטחון וסגן הרמטכ"ל נחשף פרצופה של הממשלה, חבורה של יסמנים שרוקדים על פי חלילו המזייף של ראש הממשלה/שר החוץ/ שר התקשורת/ שר הכלכלה/ השר לשיתוף פעולה אזורי
יעלון מצטייר כנציגו של הליכוד השפוי
שמחתי לקרוא את עמדתו הברורה והמדויקת של אסא כשר
פרופ' אסא כשר בתגובה לדברי סגן הרמטכ"ל
  שלוש הערות על נאום סגן הרמטכ"ל:
א
יום השואה הוא תאריך מוצלח מאין כמוהו לעיסוק בהפקת לקחים מכל מה שקרה לעם היהודי במלחמת העולם השנייה
הלקח הראשון במעלה הוא ההכרה בחובה של מדינת ישראל לשאת באחריות לגורלו של העם היהודי, להיות בעלת היכולת והרצון להגן על עצם קיומו ולבטא כראוי את ערכיו
לקח נוסף הוא ההכרה בחובה של מדינת ישראל לפעול תמיד מתוך נאמנות לרעיון המוסרי של שמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם. החובה הזאת חלה על כל זרועותיה של המדינה, בראש וראשונה על צה"ל ושאר כוחות הביטחון
ב
במדינת ישראל מתגלות תופעות חברתיות קשות, ממש בלתי נסבלות, העומדות בניגוד גמור לערך היהודי של השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם
"קהל אוהדים של קבוצת ספורט משמיע במקהלה קריאות של "מוות לערבים
חבורה של צעירים ונערים יהודים שורפת למוות ילד פלסטיני
הרשתות החברתיות מלאות התבטאויות גזעניות, המקבילות ברוחן להתבטאויות האנטישמיות המוכרות מן המאה העשרים ומעצם הימים האלה
.אי אפשר לעסוק באופן אחראי ומוסרי במאבק הראוי באנטישמיות, בלי לבער מתוכנו את הגזענות
ג
התגובות על נאום סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, ביום השואה, עמדו בסימן המנהג הרווח, הקלוקל, של קפיצה פזיזה לאי הסכמה על יסוד אי הבנה. אין בו שום השוואה מקוממת של צה"ל, מדינת ישראל או העם היהודי לצבא הגרמני, לגרמניה או לעם הגרמני בהקשר של מלחמת העולם השנייה
הייתי מצפה מכל מי שהגיב בהסתייגות על משפט זה או אחר בדברי האלוף שיפתח בהסכמה לכל שאר הדברים שאמר, בנאום מרשים ומרגש
לטעמי, דברי האלוף גולן היו נכונים וגם ראויים להיאמר ביום השואה, יום הפקת הלקחים בדבר החוסן המעשי הדרוש והחוסן הערכי הראוי של מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי

ישראל היא מדינה בהקמה כבר 68 שנה
לצד ההצלחות הרבות דברים רבים עדיין טעוני תיקון ושיפור
והמלאכה מרובה
חג עצמאות שמח

ביבי הוא אורטור מחונן, ומחונן עוד יותר בשעת רייטינג גבוה כמו טקס יום הזכרון לחללי צה"ל ולקורבנות הטרור, אותו הוא כינה יום של פיוס פנימי. חבל רק שזה עוד משפט שנאמר מן השפה אל החוץ. הרי חלק מהקיטוב בעם נזקף לחובתו
הוא הוסיף שכראש ממשלה שהוא גם אח שכול, את כל החלטותיו הוא מקבל באופן שקול. הצרה היא שבפיו זה נשמע כאילו ראשי ממשלה קודמים, שלא היו אחים או אבות שכולים, לא החליטו החלטות בשיקול דעת. זה נשמע כמו תעמולת בחירות סמויה בערוץ ממלכתי
נו שוין! הייתה אומרת סבתא

בין יום הזכרון ליום העצמאות
מפרידות עשרים וארבע שעות
מנציחים חללים
מדליקים גחלים
צפירות ודקה דומיה
בימות בכיכר העירייה
שכול ושיפודים
נוגדנים לניגודים

למי שהחמיץ את התוכנית שבה התראיין חיים גורי על ידי בן שני הערב בגל"צ, יש הזדמנות לטעימה על קצה הלשון בקישור הבא
https://www.facebook.com/glzradio/videos/1056099774432848/
חיים גורי,משורר שתבונה ורגישות רק הלכו והתחדדו לכל אורך תשעים ושניים שנותיו, משוחח במשך שעה שלמה על תפיסת עולמו לכבוד ערב יום הזכרון. חיים גורי הוא הזכרון החי של המדינה וכל מילה שלו יהלום מלוטש

שיר מספרו האחרון

סרטון אנימציה מקסים על אורי גרוסמן ז"ל הוא דוגמה נפלאה להנצחה בלתי שיגרתית
הסרטון נעשה כחלק מפרויקט של בית אבי חי ובניהולו האמנותי של נעם נדב
הצפייה חובה לצד הצפירה, הטקסים, הנחת הזרים, השירים ההכי יפים ברדיו, התוכניות המרגשות בטלויזיה והעיתונים והמוספים העמוסים בסיפורים ובעדויות

קישור לסרטון
https://www.youtube.com/watch?v=tePDryAfr48

http://www.haaretz.co.il/labels/avi-chai/1.2931381

יש רק בעיית טיימינג "קטנה" עם האמירה של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן. הוא לא היה צריך להתבטאות כפי שהתבטא ביום השואה. אלא כל יום, וביום השואה פעמיים

כמו בשיר של סנדרסון, יונתן משתף אותנו בחווייות הגלישה שלו בפנמה
לעוף עם הרשימה
http://www.maveze.co.il/יונתן-קישקה-טיול-באמצע-החיים-לעוף-על-הח/

בטקס "זוכרים ושרים" שהתקיים הערב במרכז ז'ראר בכר בירושלים הוזמנתי לשאת דברים
אני ממליץ בחום למי שטרם נכח בטקס בשבע השנים האחרונות, לא להחמיץ את הטקס הבא ב-2017
הנה המילים שהקראתי

לפני יומיים נסע אבי חזרה לבלגיה לאחר ביקור של שלושה שבועות שבמהלכו חגגנו לו 90 ונולד לו הנין ה-13, לאונרד קישקה, נכדי השלישי.
אחד המשפטים שאמר אבא בניסיונו לתרגם את רגשותיו למילים היה: אם מישהו היה מספר לי במחנות שבעוד 70 שנה אחגוג 90 בישראל ואחבק נין 13 שלי, הייתי סוטר לו במקום.
אין בליבי ספק שמה שהחזיק אותו במחנות, מלבד האהבה שהרעיפו עליו הוריו עד שנעצרו בידי הגסטאפו, הייתה התקווה שייצא חי משם ושיחליף את משפחתו שהושמדה במשפחה גדולה שהוא יקים בבוא היום.
לפני ימים אחדים, ארבע דורות של קישקה עמדו מחובקים וחייכו למצלמה בתאורה טבעית של שקיעה ים תיכונית נוגה.
מיותר לומר שאם מישהו היה אומר לו לפני 70 שנה שהרגע הזה יונצח בצילום צבעוני מורכב ממיליוני פיקסלים, הוא היה חוטף על המקום סטירה מצלצלת.
ובאותה נשימה, אם מישהו היה אומר לו לפני 70 שנה שבאותו יום הוא יצטלם עם לאונרד הקטן בידיו, כשעל הזרועה השמאלית מוטבע בקעקוע בלתי-מחיק המספר 177789, גם הפעם היה סוטר לו בלי צל של היסוס. אגב, אבי מעולם לא סטר לאיש.

הרומן הגרפי שלי הדור השני- דברים שלא סיפרתי לאבא, יצא לאור לפני ארבע שנים. במהלך השנים הארוכות של התרום-כתיבה, אחד המכשולים שעמד לפני היה העובדה שאבא יקרא אותו ואולי ייפגע מעצם החשיפה הפומבית של הסיפור המשפחתי הפרטי שלנו. כמו שאני נוהג לומר, אצלנו בעדה לא חושפים רגשות, שומרים בבטן ומעמידים פנים שהכל בסדר.
אם מישהו היה אומר לי אז שספרי יהיה הגורם שיפתח את הפצע הבלתי-מגליד שלנו, יחטא וירפא אותו באופן יסודי ויתפור אותו יפה עם צלקת קטנה, ויהיה הגורם שיעצים את הקשר בינינו, ויתרה מזאת, אם מישהו היה אומר לי שאבא יקח איתו את ספרי למסעותיו עם תלמידי תיכון מבלגיה לאוושוויץ ויחתום עליו בשמי לכל דורש, לא הייתי סוטר לו אמנם, אבל ודאי ודאי הייתי צוחק לו בפנים.
הספר לא רק קירב בינינו, הוא גם חייב את אבא להקשיב לנו בפעם הראשונה בחייו. הוא תמיד היה שקוע כל כולו בסבלו האין-סופי, בטראומה הבלתי-נתפסת שהוא חווה, שלא נשאר לו מקום להכיל גם את סבלנו, את הטראומה הקטנה והזניחה שלנו, ילדיו, ילדי הדור השני, אנחנו שגדלנו בשתיקתו הרועמת של אז.
ספרי היפנה כלפיו מראה חדה ובלתי-מתפשרת, מראה שלא מעגלת פינות ולא צובעת בוורוד, ובעזרת הומור אמרתי את האמת על הסבל של דורנו.
אבא מאוד הופתע. כל חייו הוא חשב ששתיקתו גוננה עלינו ומנעה נזקים ישירים או עקיפים.
הוקל לי להסביר לו בציורים ובחיוכים שהוא טעה ושאני מבין ושאין בי כעס.

את אבא, על אף שזו הייתה סיסמה זדונית ושקרית, העבודה באמת שחררה.
אותי שחרר הקומיקס וההומור.