הימין על כל גווניו מחזיק את מושכות השלטון, שולט על קופת המדינה, משכתב ספרי היסטוריה, רודף ומתייג עמותות שמאל, תוקף את בית נמשפט העליון, פוגע בערכי הדמוקרטיה, מזלזל בזכויות האדם, מתנשא על כל העולם. וכשהשמאל משיב מלחמה הימין משחק את הקורבן המסכן והמופתע

קראו באתר מאקו וללקו שפתיים
http://www.mako.co.il/food-restaurants/restaurant-news/Article-690bdf16d03e151006.htm?sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=2067622100

צילומים אלי מקס קישקה

איתמר בן גביר שגינה את חוגגי "חתונת השנאה" כבר מכונה "שמאלן" על ידי ימנים קיצוניים
זה הסקופ שסוגר את השנה

זה מה שנקרא, או לפחות נראה לכאורה, כעוד פרשה של און ושלטון או של שלטון האון
הייתי שמח לצייר את שלום בנסיבות אחרות

נבקש שהתוכנית הבאה של האו"ם ,תהיה הסכסוך הישראלי-פלסטיני
אם הכל יכול להסתדר סביב שולחן, למה לא

תרגום
אסאד: חכה, האו"ם בדיוק מכין תוכנית שלום עבור סוריה
הדאעשניק: אז דווקא

עמדה שהשתיקה לא יפה לה

מאז ה"מהפך" של 77 נשלטת המדינה בידי הימין שהפך במרוצת השנים לימין ימני יותר ודתי יותר.
עובדה שאין עליה עוררין.
במרווח הזמן שבין בגין לביבי הייתה רק הפוגה אחת קצרה שנגדעה עם רצח רבין בידי ימני דתי.
עובדה שאין עליה עוררין.
(ואני לא מחשיב את ברק כשמאלן אלא כמי שהרס את השמאל במו ידיו.)
אם כן, בשלושים ושמונה השנים האחרונות, שהן יותר ממחצית מניין שנותיה של המדינה, שולט הימין על המינויים הפולוטיים, על המשרדים הבכירים, על המדיניות, על התקציבים, על הבטחון, על החקיקה,…ובקיצור על חיינו.
עובדות שאין עליהן עוררין.
השמאל הצטמק והפך לאופוזיציה בקושי לוחמת.
זה משקף את רצון הבוחר ואת המפה הפוליטית העדכנית של המדינה.

הפוליטיזציה התנחלה בכל תחומי חיינו כולל במקומות בהם היא אמורה להיות מחוץ לתחום: בבתי הספר, בצבא ועוד. בסקר שנערך לא מזמן נשאלו צעירים אם עדיפה עליהם מדינה יותר דמוקרטית או יותר יהודית.
כאילו ההנחה המובנית בשאלה היא שקיימת סתירה בין השניים!
התוצאה הייתה אחד-אפס לרעת הדמוקרטיה.

בתי המשפט עושים כמיטב יכולתם על מנת להחזיק את הראש מעל המים.
העיתונות, כלב השמירה של הדמוקרטיה, קרועה בין חינמון לחידלון, לא נובחת מספיק ומפחדת לנשוך.
ומעליה הענן העכור של הרשתות החברתיות שניזונות ממיליוני עיתונאים מטעם עצמם המצייצים עודפי שנאה שלוחת רסן.

המגמה מאז ימי ביבי הראשונים היא התרת דמו של השמאל בתהליך מתמשך של דלגיטימציה.
ההתנפלות המאסיבית על שוברים שתיקה היא הדוגמה העכשווית לכך.
התקפה מתוזמנת וממוקדת בניצוחו של ביבי שמתנהג, כמה מפתיע, כמו עסקן בסניף ליכוד שכונתי.
כל זה שעה שהוא היה צריך להיות הראשון לעמוד על רגליו האחוריות ולגנות בכל תוקף את תשדיר ההסתה של אם תרצו.
במקום זאת הוא מלבן אותה, כמו בימים שלפני רצח רבין.

דמוקרטיה בלי ביקורת שמה עצמה על מדרון חלקלק לעבר סוג של דיקטטורה.
דמוקרטיה שמבצעת דלגיטימציה שיטתית של ארגוני אופוזיציה מצהירה שהיא לא מאמינה בעצמה.
המדינה נופלת בהדרגה קורבן לאלימות ולגזענות. פעם בחסות הימין, פעם בחסות הדת ולרוב בחסות שתיהן יחד.

היום בארץ, יהודי לא דתי או לא מאמין הוא כמעט חשוד, יהודי שמאלני הוא "שתול", יהודי הדוגל בפשרה טריטוריאלית ובשלום עם שכנינו נחשב לשמאלן קיצוני והופך לשמאלן נרדף.

אני שמאלן חילוני. שום דבר לא יהפוך אותי לשונא, שום אירוע לא יהפוך אותי לגזען או לאלים.
בעיני רבים זה נחשב לחולשה.
בעיני רוחי זה מקור עוצמתי.
עובדה שאין עליה עוררין.

מישל קישקה

ממשלה ימנית, גדולה ושמנה המציאה לה אויבת שמאלנית ,קטנה ורזה: עמותת שוברים שתיקה