מישל קישקה

יש חוזה ויש חזון….אפוקליפטי

עשרים שנה לרצח רבין
רוב השידורים בכמעט כל הערוצים הוקדשו היום ליום הזכרון להירצחו של יצחק רבין
האקלים הפוליטי של היום מוכיח עד כמה הפצע האנוש הזה עדיין מדמם וכואב
ומה יידעו הילדים שנולדו אחרי הרצח

בשבוע שעבר, ראיתי בכתבה בערוץ 10 שבבתי ספר ממלכתיים-דתיים מציינים את יום הזכרון של יצחק רבין יחיד עם האזכרה של רחל אמנו, בטענה שלפי התאריך העברי, זה יוצא ממש בהפרש של יום אחד. ובהזדמנות ה"חגיגית" הזו, אין איזכור על נסיבות הרצח ומשמעותו
אמשיך תמיד לציין את האזכרה של רבין לפי ה-4 בנובמבר
כי עבורי ה-4 בנובמבר 1995 רשום ותמיד יירשם כיום של אובדן הדרך של הציונות ושל הדמוקרטיה הישראלית

עם הגשם הראשון לא רק הילדים אוהבים לקפץ בשלוליות ולהשפריץ לכל עבר, זו גם גם שעת הכושר של החילזונות ששמחים לצאת לטיול על האספלט הרטוב
החילזון שפגשתי מודע לחוקי החנייה הדרסטיים של השכונה. עובדה, הוא חונה על כחול לבן

היורה ירה…בתותחים כבדים
צולם על ידי דוד קישקה לפני חצי שעה באזור השרון

היסטוריונים כותבים את ההיסטוריה בדיו שחור, ביבי בטיפקס

אסתפק בציור אחד שווה יותר מאלף מילים

No comment!

בעוד כשעה תיפתח התערוכה שלי באוברלינגן. אני משוטט לאורך אגם קונסטנס על רקע נוף פסטורלי שחושף לאיטו את פלטת הסתיו שלו. אני מתמלא ברוגע של הסביבה, בשקט של הרחובות, בנונשלנטיות של העוברים ושבים, בחוסר האכפתיות של הברווזים. אני מהלך בתוך גלויה אילמת, נהנה להשלות את עצמי שמחר, עם שובי לירושלים, זה יעבוד עלי למשך שעה או שעתיים כמו זריקת חיסון נגד המציאות האלימה. באוברלינגן בתים רבים צבועים באדום. אצלנו זה צבע המדרכה