מישל קישקה

טקסט קצר שכתבתי לעכבר העיר לקראת פתיחת התערוכה אמנים מציירים דודו גבע שתיפתח ב-15 לחודש בחולון
https://he.kichka.com/2015/02/03/dudu-geva-in-holon/

נהוג לחשוב שיצירתו של אמן שהלך לעולמו מנציחה אותו

מישל קישקה

לאחר שערפו לשני העיתונאים היפנים את הראש, דאעש עולה מדרגה בברבריות ושורפת חי את הטייס הירדני השבוי

תערוכת מחווה לדודו באוצרותו של צחי פרבר, לרגל עשור למותו, מלווה בספר פרי יוזמתו
יהיה מרגש ויפה, איך אפשר אחרת
השם עדיין אופטימי יכול היה גם להיות געגועים לדודו

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4619800,00.html
היום, יותר מבימים רגילים, אני אבא גאה ונרגש, ובן גאה ונרגש

הבוקר ביומון הגדול פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג

קריקטורה מסוג הציורים שהייתי מעתיק בגיל 12 מתוך ספרים שהייתי משאיל בסתר מהספריה של אבא בבית. ולצידו ציור של היום

מחדרי במלון ברלינאי, אני עוקב אחרי השידור הישיר של הטקס מאושוויץ ומחפש את פניו של אבי היושב בקהל בין בננו דוד ובן דודי סאשה
טקס בעל משמעות היסטורית, טקס שמבטיח שהזיכרון לא יימחק ויהווה בסיס לבניית חברה טובה יותר. בנוכחותם כל הניצולים ובני משפחתם מוכיחים
שהאידיאולוגיה הנאצית האנטישמית החולינית והמפלצתיתי נכשלה ולא תקום עוד
גרמניה שלאחר המלחמה הפכה עצמה למודל של תיקון ותקווה
שני צילומים: אבא שלי ושני חבריו הטובים, ז'אק ומקס, ב-1942 בבריסל, שבועות אחדים לפני שליחתם למחנות ההשמדה שמהם חזרו בדרך פלא
וצילום מאתמול: אבא עם בננו הבכור דוד ובן דודי סאשה