מישל קישקה

אתמול בערב התקיים בתערוכת פוטו ישראל שבמתחם מרכז ענב בגן העיר, שיח גלריה מרגש בנושא צילום ופוסט-טראומה בהנחיית האוצרת שירז גרינבאום. הבן שלנו אלי המשתתף בתערוכה הקבוצתית סיפר על התהליך שהוא עבר בבחירת הצילומים שבחר להציג ועל הדיאלוג שהוא ניהל באמצעותם עם גיסו נחום לאמור שפעיל מאוד בתחום הפוסט-טראומה
מדהים בכל פעם מחדש להבין כמה עשורים לקח למדינה ולצה״ל להבין ולקבל את העובדה שהחברה רוויה בנפגעי טראומה ופוסט-טראומה. לפעמים נדמה שחצי מדינה מטפלת וחצי מטופלת
נצלו את הימים האחרונים אם טרם הספקתם כדי לבקר בתערוכות המצויינות הרבות. הצילום הפך לכלי נגיש כמעט לכל ומאפשר ביטוי, מחקר, טיפול, תיעוד וחיפוש כסוג של כתיבה ללא מילים
לפסטיבל פוטו ישראל בהובלת האוצר המיוחד אייל לנדסמן יש גם אתר עשיר שאני ממליץ לבקר בו
https://photoisrael.org

שירז גרינבאום, דליה בן נון ואלי קישקה

בוקי קמחי מפוטו ישראל ואוהד גפן מנט״ל

איור פותח ולכתבת תחקיר מקיפה בשבועון הצרפתי קורייה אינטרנסיונל על מצבה העגום של המדינה תחת הנהגתו של ביבי

מחר יום חמישי ה-14 במרס יוקרן הסרט ״הסודות של אבא״ ואחריו אקיים שיחה עם עמנואל הלפרין. הזדמנות למי שטרם הספיק לראות את סרט האנימציה המרגש שנוצר על פי ספרי ״הדור השני״
פרטים באתר של מרכז רומן גארי

אין מילים לתאר את הכאב

היום לפני 50 שנה, עליתי ארצה מבלגיה. ההחלטה החשובה ביותר של חיי שקבעה את כל מה שקרה בהמשך. אני לא מרגיש אווירה חגיגית היום אלא אווירה של דאגה עמוקה לגורלה של המדינה ששינתה את פניה לרעה בעיקר בשנות שלטונו של ביבי שהביאו אותנו לשבת השחורה. עם זאת אין בליבי שמץ של צל של ספק שהייתה זו ההחלטה הנכונה. ההחלטה השנייה החשובה הייתה להינשא לאוליביה. כל השאר היסטוריה
פריים מתוך ספרי ״פלאפל עם חריף״. הוצאת מודן 2019

עוזי פלד, אחד מחלוצי הטלוויזיה הישראלית בראשית שנות השבעים ומי שהקים וניהל את ערוץ טלעד, הלך לעולמו. כאשר טלעד השיקה את תוכנית הבוקר ״קפה טלעד״ הם פנו אלי והציעו לי לצייר קריקטורה תוך כדי השידור, דבר שהיה חדשני ונועז, גם עבורם וגם עבורי. אחרי פיילוט ראשון מוצלח הפכתי לקריקטוריסט הבית שלהם מפברואר 1997 עד נובמבר 2005, תאריך סגירתו של הערוץ
עוזי פלד סימן בכך את תחילת הקריירה החדשה שלי אז כקריקטוריסט פוליטי, עיסוק שהפך עם השנים למרכזי בעשייתי. התוכנית היייתה משודרת פעמיים בשבוע בהגשת מיכה פרידמן וירדנה ארזי וכעבור זמן קצר החליף דב גילהר את מיכה. העבודה מולם, מול דב כעיתונאי, ירדנה כמגישה ועוזי פלד כמנהל הייתה תמיד נעימה ומקצועית. נהניתי מחופש ביטוי מוחלט ומהגנה בלתי מסוייגת על כל קריקטורה שציירתי בשידור ללא סקיצה מאושארת מראש ועל כל התבטאות בשיח הפתוח שהייתי מנהל עם המגישים. מעולם לא התערבו לי בתכנים, תמיד גיבו אותי ופרגנו לי. השידור הישיר, כמוהו כהליכה על חבל דק, לימד אותי רבות על גבולות הקריקטורה ועל יכולתן של המילים לתווך המסר לצד הציור
עם סגירת טלעד ב 2005 ציירתי איור פרידה שבו מככבים כל עובדי התוכנית ועל סליל נייר על הרצפה כתבתי תודה עוזי פלד. כל אחד קיבל עותק חתום כמזכרת
על כן אני חב תודה ענקית לעוזי פלד
תנחומים למשפחתו האהובה

הקריקטורה שציירתי במאי 2021 כשבן גביר הקים את מטהו שכונת שייח׳ ג׳ארח כדי ״להצית״ אותה יכולה להתפרסם היום בשינוי התאריך בלבד ובקיצור אורך הפתיל. אפשר גם לכתוב ״ישראל״ במקום שייח׳ ג׳ראח אם רוצים
ההנאה שהוא מפיק מהמכות וההצלפות וההתזות וההאיזוקים הבלתי מידתיים והבלתי מוצדקים כנראה מביאה אותו לסיפוק מיידי
הברית שביבי כרת איתו היא כתם בל יימחה על ישראל כולה ועל כולנו כעם

כתבה עשירה ומרתקת של עידו כהן בגלריה של הארץ היום
לגזור ולשמור
https://www.haaretz.co.il/gallery/media/2024-02-21/ty-article-magazine/.premium/0000018d-c5d1-db4d-a5fd-ddff3c6d0000

בוא נגיד שחוסר הרגישות שלו לסבלם של החטופים ומשפחותיהם היא אחת מהן
החטופים שמים מקלות בגלגלי הדי ניין של האידאולוגיה הלאומנית גזענית משיחית של האנטי-ציונות הדתית