מישל קישקה

בחופשה אני לא מצייר קריקטורות, לכן אני מפרסם מאמר זה שבן דודי יהשוע שלח אלי. תודה יהושע 

דב הלברטל | כן, להפריד

כאדם דתי חרדי אני עומד לכתוב דברים חריפים, אבל איני יכול שלא לכותבם, מתוך תחושה שהגיע הזמן לשינוי רדיקלי. לצערי, איאלץ להתמקד בחסרונות ובכישלונות ולא לעסוק ביתרונות ובהישגים. כשם שהכיבוש משחית – כפי שמודים גם אלו הרואים צורך בכיבוש – כך הפוליטיקה משחיתה את הדת. החיבור בין הפוליטיקה לדת הוא מעגל חוזר של פגיעה מוסרית ושנאת אחים. הממסד הדתי משחית את מרקם המדינה והמדינה משחיתה את רקמת הדת, וחוזר חלילה. הפתרון היחיד הבא בחשבון, לטובת הדת ולטובת המדינה, הוא לאמץ את הסעיף הראשון בחוקה האמריקאית, הקובע הפרדת דת ומדינה. 

איני סבור שיש אדם שחייב לממן את אמונתי. אין זה מוסרי שהציבור החילוני יממן את האברכים, או את הילודה הברוכה בקרב החרדים. אין דבר מקומם יותר מתופעה של קבלת סכום נדיב מידה של החברה החילונית, ויריקה בפניה. הציבור החרדי מתקומם נגד ערכי הציבור החילוני – הציונות, היצירה, הגיוס לצבא, השוויון בין המינים ועוד. עם זאת, אין לו היסוסים כלשהם בבואו לדרוש ולקבל מימון – שיעודד התגרות נוספת. הבה נהיה כנים. אין שום הצדקה שציבור חילוני יממן את הבזים לערכיו. 

הפתרון שאני מציע הוא לטובת הדת יותר מאשר לטובת המדינה. איני רוצה להשתייך לחברה כופה. איני רוצה להשתייך לחברה שיש בה המסיתים לגזענות, ואיני רוצה להשתייך לחברה דתית כפוית טובה. כיווני מחשבה מעוותים אינם חלק מההלכה היהודית ומקורם בפרשנות מעוותת, הנובעת בעיקרה מהחיבור המאוס שבין הפוליטיקה, הממסד והדת. הקהילה היהודית בארצות הברית לא תעז לחסום רחובות ולפגוע בשוטרים בגלל פתיחת קניון בשבת. שם בוודאי לא ייצאו בעצומת רבנים הקוראת שלא למכור ולא להשכיר בתים לנוכרים. 

הגיע הזמן לומר די: די למפלגות הדתיות; די לתופעה המבישה של התעסקות בתקציבים לצרכים עצמיים ובהתעלמות מהמדינה ומהעולם; די להשחתה המוסרית והאסתטית של הדת, די לכפיית חוקים על ציבור שאינו מאמין בהם. 

בפרפראזה על נאומו של מרטין לותר קינג, אומר שיש לי חלום: יש לי חלום לניתוק הפוליטיקה מהדת; יש לי חלום שילד חילוני ילמד את מקורות היהדות מתוך אהבה, ולא מחשש מוצדק לתוצאות המשתקפות בחלון הראווה של הממסד הדתי; יש לי חלום להשתייך לחברה דתית חרדית מתונה ורחבת אופקים, שסיסמתה "חיה ותן לחיות". 

לעתים נדמה, שתודעתה של החברה הדתית החרדית מתעצבת מתוך תחושה של נרדפות. נראה כי תחושה זאת מעניקה לה את הגדרתה ואת זכות קיומה, כאילו בראש סדר היום של הנשיא ברק אובמה או של בית המשפט העליון עומדת השאלה כיצד למגר את היהדות הדתית. מה הפלא שעם תודעה חברתית כזאת פורחות אנטישמיות ושנאת יהודים? מה היינו אנחנו חושבים על כת דתית מתנשאת, מרוכזת בעצמה, שרואה בעצמה אור לאחרים אך זורעת מחלוקת ובידול? 

יש לאפשר לכל אחד, יהודי או גוי, לחיות לפי אמונתו מתוך שוויון אזרחי ומתוך הכרה אמיתית בזכויות האנושיות הנתונות לכל בני האדם שנבראו בצלם אלוקים. דבר אחד ברור, אין אופציה גרועה יותר מהחיבור בין דת לפוליטיקה. 

הכותב הוא מרצה למשפט עברי והיה בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל

חברי נעם נדב שכל את אביו בשבוע שעבר
נזכרתי שנעם צייר אותו בחוברת "ילדות" שהוציאה לאור קרן קרב לפני שנתיים
בקומיקס שיצר סיפר נעם על היום בו הושמעה צפירה בירושלים במלחמת ששת הימים, ואבא בא לקחת אותו מבית הספר, לבוש מדי צבא וחבוש קסדה בריטית, כדי להביאו הביתה
בספר האחרון שאייר נעם, שירי המגילה מאת איציק מאנגר, צייר נעם את אחד הגיבורים, מרדכי השתדלן, בדמות אביו מרדכי נדב

בשנה שעברה איירתי לחנה גודלברג את ספרה "שוקימוקי" עבור הוצאת הקיבוץ המאוחד. בספר, הוריהם של התאומים שוקי ומוקי מתגוררים על גבעה לא מוגדרת. בחרתי לאייר את הגבעה כמזבלה שבה המשפחה גרה לה בכיף בגביע קוטג' 5%
אין ספק שהייתה לי אינטואיציה חזקה, ואף הקדמתי את זמני, שכן הקוטג' עלה בשוק הנדל"ן באחוזים ניכרים. כך שהשקעתה של המשפחה המאושרת הסתברה ככדאית ביותר

המוזיאון לקריקטורה בחולון החליט להנציח את האמן/צייר/מאייר/קריקטוריסט הירושלמי יוסי שטרן בדרך מקורית. קארול קירשנר היה חבר קרוב של יוסי, הסכים ממרום גילו המופלג, לשרטט קווים לדמותו של יוסי, בצורה אישית ומרגשת, כי זכרונו מאפשר לו . היה לי העונג לראיין את קארול תחת העדשה המלטפת של אלעד לרום, והתוצאה זמינה לכל גולש ביו-טיוב. אין ספק שתיעוד של אמנים חיים עדיף, ויפה שעה אחת קודם, אך גם לתיעוד פוסט-מורטם יש ערך רב. במדינה אוכלת יושביה יפה שמוסד מוזיאלי יודע לכבד את אחד ה"לשעברים" שלו

http://www.youtube.com/user/CartoonMuseum#p/a/f/0/ajzpLs6vbD8

הבוקר קראתי בהארץ שלרגל טקס האזכרה להרוגי האלטלנה, יצאה מודעה מטעם משרד הבטחון המכנה אותם נרצחי האלטלנה! פצע שלא הגליד לעולם נפער במלאו כיעורו. המנסח של המודעה אומר הלכה למעשה שאם הם נרצחו, אז מתנגדיהם היו רוצחים. אם כאלה הם פני הדברים, מישהו צריך לעשות בדק בית יסודי במשרד הבטחון. במילים אחרות, מי שקורא לבן גוריון, יגאל אלון ויצחק רבין רוצחים, ביחס לאחת הפרשות המעצבות של המדינה הצעירה, חייב לקבל נכשל בהבנת הנקרא בהיסטוריה וגם האזרחות. וספק אם הוא ראוי להיות עובד המשרד
ובעוד אנחנו מתעמתים כאן על שכתוב תולדותינו, יושבים בצרפת שני יוצרים לא יהודיים אשר הפכו את האירוע המכונן הזה לרקע לסיפור קומיקס מרתק. "מזק" הוא שמו של הקומיקס, פרי עטו של הסופר יאן ופרי מכחולו של האמן ג'וייאר. קומיקס קלאסי, מסופר ומצוייר במקצועיות מרשימה. מרגש לראות בו סצנות המתרחשות בתל אביב של 48, לראות קרבות אוויר בין חייל האוויר הצעיר שלנו וזה של מצרים, מרגש לראות חלוצים, ניצולי שואה, לחוות אקשן, יצרים וקצת ארוטיקה. למה אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת בעצמנו. למה שלא נשתמש אנחנו, בסיפורים המדהימים של תולדותנו כדי להפוך אותם לקומיקס. מי ירים את הכפפה

מאמר מעניין במקור ראשון על שני ספריה של דבורה בושרי, אותם איירתי
http://musaf-shabbat.com/2011/06/09/%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%96-%D7%94%D7%9D-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A1%D7%93%D7%A8-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8/