מישל קישקה

Bring them home
קריאה שהיא קריעה וזעקה

מחר יצויינו חמישה שבועות לשבת השחורה. שחורה משחור. החברה האזרחית התגייסה כאיש אחד בשורה של מיזמים יוצאי דופן וחמ״לים של סולידריות, תמיכה, עזרה הדדית. כולל הופעות של אמנים מתחומים שונים. באקדמיה בצלאל הוקמו מיזמים ופרויקטים יפים. ניתן לעיין באתר הזה
https://emergency.bezalel.ac.il
אחד הפרויקטים שיראה אור בשבוע הקרוב הוא ״זכרון עוטף״ שיכלול יותר משבעים איורים של מרצות ומרצים וסטודנטים לאיור מהמחלקה לתקשורת חזותית. כולם התבקשו לאייר את יישובי וקיבוצי העוטף לפני ה-7 באוקטובר כשהכל היה נראה על פניו פסטוראלי. הדפסים של האיורים יודפסו בדפוס בארי ויעמדו למכירה באתר ייעודי ששיפורסם בשבוע הקרוב. היוזם הוא עמית טריינין, ראש תחום איור במחלקה
מיזם אחר מתוך 25 מיזמים הוא סדנת קריקטורה בהנחייתי
https://emergency.bezalel.ac.il/5f24b543a2c44c1ebdfd2b19dd86a884

כשהוצע לי להשתתף בפרויקט האיורים ״זיכרון עוטף״ מיד חשבתי על בארי כי יש לי שם ידיד ותיק שאיתו אני בקשר מהיום הרשאון למלחמה. כשהקלדתי בארי בגוגל מיד עלו צילומים מרהיבים של פסטיבל דרום אדום, שטיחים טבעיים ואין סופיים של כלניות. ראיתי גם צילומים היסטוריים של העליה לקרקע של הקיבוץ וזה מאוד דיבר אלי כחניך השומר הצעיר לשעבר שחונך על ערכי הציונות והחלוציות, הסוציאליזם והחילוניות, אהבת הארץ וחיי שיתוף בחברה שיוויונית. הוספתי ציפורים נודדות בגלל השיר היפה של אהוד מנור שהתנגן לי בראש ושמתחיל במילים ״בשנה הבאה״. הכלנית היא כידוע פרח מוגן ובשבת השחורה של ה-7 אוקטובר הגנה ראויה הייתה כה חסרה חוץ מכיתות הכוננות הנפלאות. אני יודע שהצבע האדום מתכתב עם צבע הדם שנשפך אך אני מקווה שבכל זאת תראו באיור מסר אופטימי, מסר של הזדהות, אהבה ותקווה
האיור בוצע ידנית בצבעי מים על נייר כותנה

לידידי קוראים יגאל זורע, בוגר בצלאל מסוף שנות השמונים, מעצב מוכשר ובעל הבלוג המרתק
kavimvenekudot.wordpress.com

בלי מילים

למי שעדיין לא השתכנע ששיחרור החטופים שלנו חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו ושל ממשלתנו, ציירתי את הקריקטורה הזו

זה היום ה-33 בלי מידע כלשהו על 240 החטופים שלנו והצלב האדום לא ממלא את תפקידו ואת יעודו

במקומות רבים ברחבי הארץ ציונו השלושים של הפוגרום שביצע החמאס ב-7 באוקטובר
הערב תתקיים עצרת לשחרור החטופים שלנו מול הכנסת

יערה עשת, מאיירת המתגוררת ועובדת בקנדה מגיבה לאיועי השבת השחורה בסידרה של איורים אישיים בה היא נותנת ביטוי לחרדה ולכאב שלה. איורים מלאי יופי מעודן, אסתטיקה נשגבת, צבעוניות יפפיה ורוך יוצא דופן, אך כל אלה משמשים מעטפת חיצונית שמטעה את העין. כניסה לתכנים חושפת עולם של כאב, חרדה, סבל וצער. הפרשנות לאיוריה היא בעיני המתבונן, כל אחד מוזמן ורשאי להבין אותם כרצונו וכיכולתו. זו גדולתה של העבודה של יערה, אמנית מוכשרת שיצא לי להכיר כמרצה צעיר בבצלאל וכבר אז היה ניכר בה כישרון ייחודי שרק הלך ופרח והוכיח את עצמו
https://www.instagram.com/yaaraeshet/
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/2023-11-06/ty-article-magazine/.premium/0000018b-a40b-dc41-af9f-ef2b7c500000

בימים טורפים אלה קשה לקריקטוריסטים להכניס אמירה הומוריסטית בעבודותיהם
ידידי הטוב גיא מורד המפרסם באופן קבוע בידיעות דוקא מצא הברקה מחוייכת. כל הכבוד

הקריקטוריסט האמריקאי דריל קייגל, ידיד ותיק ובעל סינדיקייט חשוב בארה״ב הזמין את אורי פינק, מושיק גולסט ואותי לפני עשרה ימים לשיח על הקריקטורות שאנו עושים מציירים בזמן המלחמה. יוזמתו באה על רקע הבורות הגדולה שיש בארה״ב על המצב באזורנו. הוא רצה שאנשי מקצוע ישראלים יקבלו את זכות הדיבור לצד זכות הציור. יוזמה חשובה ומבורכת והזדמנות להסביר את המקצוע הלא פשוט שלנו
סוג של הסברה בלתי פורמלית עם מבט ביקורתי
אעלה כאן בקרוב את חלקו השני של הדיון וגם דיון קצר על פיטוריו של הקריקטוריסט הבריטי הוותיק סטיב בל בשל קריקטורה כאילו אנטישמית שפירסם בדה גווארדיאן הלונדוני
https://www.youtube.com/watch?v=U2Vz6RQcv4I

בלי מילים כי אין מילים