Feeds:
פוסטים
תגובות

Galant

Mordillo's girafe

בפסטיבל אנימיקס בתל-אביב, היה לי העונג והכבוד לארח את מורדילו פעמיים בראיון פומבי. שאלת הג'ירף עולה מן הקהל בכל פעם מחדש. האנשים מסוקרנים לדעת מאיפה היא צצה ומדוע וכיצד החיה המיוחדת תפסה מקום מרכזי ביצירתו. יש לכך תשובה מרתקת. ראשית הוא אוהב את החיה בגלל יופיה המיוחד, הליכתה האצילית, ריצתה האלגנטית, פרוותה המעוצבת. באותה נשימה הוא חושב שהיא החיה המגוחכת ביותר כשהיא מתכופפת לשתות. בפעם הראשונה שהוא שילב אותה בקריקטורה, אשתו התלהבה כל כך שהוא החליט לעשות בה שימוש נרחב. כך היא הפכה לחיית המחמד שלו . הג'ירף הוא ללא ספק אלטר-אגו שלו. כאשר מורדילו חותם הקדשה, הוא תמיד בוחר לצייר ג'ירף. ובציור היא מתבוננת בנו ממרום צווארה, מופתעת משהו, ושואלת. לא פעם יש לי הרגשה שמבטה הוא במטו שלו. שכך מתבונן עלינו מורדילו. עלינו ועל העולם כולו. מופתע משהו, ושואל

Hassan Karimzadeh

העמית האיראני שלי, חסאן קארימזאדה, פרסם כתבה בעיתון "שארג" היוצא לאור בטהרן, על קריקטורות שפורסמו בעולם על המונדיאל. הוא ביקש לפרסם כמה מהעבודות שציירתי והסכמתי בשמחה, כמובן. חסאן נמנה בין המאיירים הבולטים והמוכשרים באיראן. הוא מצטיין גם כקריקטוריסט וכמעצב גרפי. רק שאין לו הרבה הזדמנויות לצייר קריקטורות פוליטיות בארצו. בעבר נענש קשות על קריקטורה תמימה שנחשבה לפוגענית בעיני השלטון. הוא נידון וחמישים מלקות ולעשר שנות מאסר, מתוכן ריצה שנתיים ושוחרר בזכות ההתערבות של הארגון הבינלאומי עורכי דין ללא גבולות. הקלידו את שמו בגוגל וראו איזה יופי של עבודות הוא יוצר. אני מצרף פי.די.אף של עמוד העיתון

Hanoch Levine 1994

מאז שראיתי את איחש פישר של חנוך לוין בקאמרי, הוא נמצא אצלי בראש. לפני ימים אחדים נזכרתי שפעם איירתי עבור ידיעות אחרונות טקסט מצחיק נורא שכתב על ויכוח שמתקיים באולפן טלויזיה בין כרטיסן (של "דן") לבין קופאי של קולנוע. הטקסט מופיע בספרו הג'יגולו מקונגו וטיפוסים אחרים. הבוקר ביקשתי מעליזה לוי, איתה עבדתי בעבר בעיתון, שתעזור לי לאתר את הסיפור שפורסם ב-1994. תוך דקות אחדות הגיע  הפי.די.אף. האיור הצבעוני המקורי יוצג בתערוכה שאפתח בסינמטק ירושלים ב-3 לספטמבר.התערוכה סינמה קישקה תציג איורים וקריקטורות בנושא קולנוע ואדווח כאן בהרחבה בהמשך

Ashkenazi-Bibi-Barak

Mordillo

פסטיבל הקומיקס, הקריקטורה והאנימציה בסינמטק תל-אביב חוגג עשור! אז ראשית,  מזל טוב! ואם לא די בכך, נופל בחלקנו מזל גדול השנה: יש דובדבן על הקצפת, בדמות  אורח כבוד ושמו מורדיו (ולא "מורדילו"). אמן ארגנטינאי שעשה קריירה בינלאומית מרשימה ביותר גם במולדתו, גם בארצות הברית, גם בספרד וגם בצרפת. איוריו ההומוריסטיים מוכרים בכל העולם, סגנונו העגול והצבעוני הפך מזמן למותג, דורות של מאיירים, ואני כולל את עצמי ביניהם,  גדלו על ברכיו. אני אומר דורות כי האיש בן 78 וידו עוד נטוייה. יהיה לי התענוג לשוחח אתו בארבע עיניים על דרכו המקצועית , בתוספת כמה מאות עיניים של הקהל.
אני לא יכול להעיד על עצמי שהושפעתי ממנו, אבל תמיד עקבתי בעניין אחרי יצירתו הענפה, אחרי ההומור האוניברסלי שלו, אחרי השפה הגרפית האסתטית, המדוייקת, הגרוטסקית והנקייה שלו. במקביל אליו פעלו באותן שנים באירופה אמנים נוספים שהיו לי למורי דרך. כשהתחלתי לצייר את הפוסטרים הקישאיים הצפופים, כולם היו מורי ומכל מלמדי השכלתי. כולם צרפתיים וקוראים להם
Dubout, Calvo, Blachon, Loup
המפגש עם מורדיו הינו סגירת מעגל גדול ויפה עבורי
ועל כן, תודה לפסטיבל, לניסים חזקיהו ולגלית ברסקי

Nasrallah in the bunker

חיה פצועה ומסוכנת, יורה לכל הכיוונים כמו משוגע, משקר במצח נחושה ומאמין לשקרים של עצמו

Yaldei ovdim zarim

השר ישי מכה שנית
גם אני

Zvi Narkis

צבי נרקיס הלך לעולמו. הוא היה מעצב הפונטים נרקיסים ונרקיס תם, על כל משקליהם. תרומתו של צבי לאות העברית, לכתב העברי ולספר העברי איננה ניתנת למדידה. כי היא בעצם תרומה לתרבות העברית כולה. מאות אלפי שלטים, מיליוני ספרים, עשרות מיליוני חוברות עוצבו עם מיליארדי אותיות נרקיס, בכל הגדלים ובכל הצבעים. האות נרקיסים היא שילוב של מסורת ומודרניזם, של יופי ואיפוק, של הרמוניה וריקוד. היא התחליף היחידי שקם אי-פעם לאות פרנקריהל התנכית. נרקיס תם היא האות הסן-סריפית החכמה והטובה ביותר לטקסטים רצים. חיקויים רבים קמו לה לאורך השנים, אך חדי העין תמיד הבחינו בתרמית. אמנם מדובר בדקויות של חלקי מילימטרים, של ריווחים ושל דיוק בזוויות, אבל לאוהבי הטיפוגרפיה זה יכול לעשות את היום, או להרוס אותו. אם לסופר סת"ם האות היא קדושה, לצבי נרקיס היא הייתה מדע. היא הייתה מפעל חיו. וביליונים של ביליוני אותיותיו מנציחים את מפעלו בכל יום.
תודה צבי