מישל קישקה

בפסטיבל אנימיקס בתל-אביב, היה לי העונג והכבוד לארח את מורדילו פעמיים בראיון פומבי. שאלת הג'ירף עולה מן הקהל בכל פעם מחדש. האנשים מסוקרנים לדעת מאיפה היא צצה ומדוע וכיצד החיה המיוחדת תפסה מקום מרכזי ביצירתו. יש לכך תשובה מרתקת. ראשית הוא אוהב את החיה בגלל יופיה המיוחד, הליכתה האצילית, ריצתה האלגנטית, פרוותה המעוצבת. באותה נשימה הוא חושב שהיא החיה המגוחכת ביותר כשהיא מתכופפת לשתות. בפעם הראשונה שהוא שילב אותה בקריקטורה, אשתו התלהבה כל כך שהוא החליט לעשות בה שימוש נרחב. כך היא הפכה לחיית המחמד שלו . הג'ירף הוא ללא ספק אלטר-אגו שלו. כאשר מורדילו חותם הקדשה, הוא תמיד בוחר לצייר ג'ירף. ובציור היא מתבוננת בנו ממרום צווארה, מופתעת משהו, ושואלת. לא פעם יש לי הרגשה שמבטה הוא במטו שלו. שכך מתבונן עלינו מורדילו. עלינו ועל העולם כולו. מופתע משהו, ושואל

פסטיבל הקומיקס, הקריקטורה והאנימציה בסינמטק תל-אביב חוגג עשור! אז ראשית,  מזל טוב! ואם לא די בכך, נופל בחלקנו מזל גדול השנה: יש דובדבן על הקצפת, בדמות  אורח כבוד ושמו מורדיו (ולא "מורדילו"). אמן ארגנטינאי שעשה קריירה בינלאומית מרשימה ביותר גם במולדתו, גם בארצות הברית, גם בספרד וגם בצרפת. איוריו ההומוריסטיים מוכרים בכל העולם, סגנונו העגול והצבעוני הפך מזמן למותג, דורות של מאיירים, ואני כולל את עצמי ביניהם,  גדלו על ברכיו. אני אומר דורות כי האיש בן 78 וידו עוד נטוייה. יהיה לי התענוג לשוחח אתו בארבע עיניים על דרכו המקצועית , בתוספת כמה מאות עיניים של הקהל.
אני לא יכול להעיד על עצמי שהושפעתי ממנו, אבל תמיד עקבתי בעניין אחרי יצירתו הענפה, אחרי ההומור האוניברסלי שלו, אחרי השפה הגרפית האסתטית, המדוייקת, הגרוטסקית והנקייה שלו. במקביל אליו פעלו באותן שנים באירופה אמנים נוספים שהיו לי למורי דרך. כשהתחלתי לצייר את הפוסטרים הקישאיים הצפופים, כולם היו מורי ומכל מלמדי השכלתי. כולם צרפתיים וקוראים להם
Dubout, Calvo, Blachon, Loup
המפגש עם מורדיו הינו סגירת מעגל גדול ויפה עבורי
ועל כן, תודה לפסטיבל, לניסים חזקיהו ולגלית ברסקי