מישל קישקה

ברלוסקוני היה קצת דומה לטראמפ וקצת דומה לביבי בפולחן האישיות העצמי, רק יותר חכם מהראשון ויותר סימפטי מהשני ויותר עשיר משניהם יחד

האם יש לאדם הסביר ספק לגבי מי עומד מאחורי הפיצוץ של הסכר האוקראיני? אני מצידי כבר החלטתי

באומץ שלה מול האלימות של בעלה ובקריירת הסולו המפוארת שהיא בנתה לעצמה, טינה טרנר הייתה דוגמה לנשים רבות בעולם

תקציב המדינה עבר אתמול בקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים. תקציב שכולו תפנוקים למגזרים החרדיים למיניהם ולמגזר המתנחלי דתי לאומני. כל קריקטורה שעלתה בראשי הייתה מחאתית וביקורתית בצורה קיצונית. עד כדי כך שאפשר היה להאשים אותן באנטישמיות. לא כי הן היו אנטישמיות, אלא כי זו ההאשמה האוטומטית של המחנה הימני דתי נגד חופש הביקורת ובהמשך נגד חופש הביטוי בכלל. הדפוס החוזר הזה, קרי לחפש בנרות ובזכוכית מגדלת כל קו שאפשר להדביק לו תווית של ״געוואלד!! אנטישמיות!!״ הוא הרפלקס הפבלובי של החלש, של היהודי הגלותי שלא יצא מהשטעטל ומעולם לא הפך כאן לישראלי. ונגד האשמה כזו קשה מאוד להתגונן. הצל הכבד של ״דר שטירמר״ ושל השואה מבטל כל אפשרות של דיון ענייני בנושא. אז התאפקתי כדי לא לספק חומר בערה למתנגדים שלי שטופי המוח וציירתי קריקטורה מאוזנת שמשקפת את המצב
אך לי פעמיים ״אגב״. אגב, גם על הקריקטורה הזו יאשימו אותי, אם ירצו, באנטישמיות. ואגב, הממשלה הנוכחית היא היא קריקטורה אנטישמית בשיא התגלמותה ותפארתה

״קול השלום״ הייתה תחנת רדיו שהקים אייבי נתן, אקטיביסט למען שלום, סובלנות ואחוות עמים, ולא רק בינינו לבין שכנינו. התוכנית הייתה משודרת מספינה מול חופי ישראל כי הוא לא קיבל רישיון לשדר מהארץ. התחנה השמיעה מוזיקה הכי טובה בעולם ופעם בשעה היה אייבי נתן משדר בקולו מסרים של פיוס ושל תקווה בעברית ובאנגלית. אפשר היה לקלוט את השידורים באיכות טובה רק מתל אביב ומערים אחרות שלאורך החוף אך לא בירושלים
אייבי הלך לעולמו באוגוסט 2008 וכשפתחתי את הבלוג שלי בספטמבר באותה שנה, הקריקטורה הראשונה פרסמתי הייתה מחווה לאיש המיוחד הזה

יום ירושלים הפך מזמן למפגן כוח פרובוקטיבי של חלקים גדולים במחנה הלאומני-דתי-משיחיסטי, מחנה שבמרוצת השנים ניכס לעצמו את דגל הלאום באיצטלה שהם ורק הם מייצגים אהבת הארץ וציונות. העליונות היהודית הזו משתווה בדיוק לעליונות הלבנה של טראמפ ועדר מעריציו. עליונות גזענית, מיזוגנית, עיוורת, מכוערת ומסוכנת
טוב שתנועת המחאה האזרחית נגד ההפיכה השלטונית השכילה להחזיר לעצמה את הדגל, סמל למדינה יהודית דמוקרטית

בשאר אל-אסד חוזר לחיק הליגה הערבית אחרי 12 שנה של מלחמת אזרחים, 400.000 הרוגים, כמיליון פצועים וקרוב לשבעה מיליון פליטים

נציג האופוזיציה לבחירות בטורקיה, הרץ נגד ארדואן והמאיים על הישארותו בשלטון, נרגם במטר אבנים במהלך נאום בחירות וגם תוך כדי מנוסתו במיניבוס. האלימות הקיצונית תחת שתיקתה של ההנהגה הפכה לנורמה חדשה בכל מקום