מישל קישקה

ליז טראס, אשת הברזל החדשה? עתיד יגיד

כשבוצע הטבח ב-11 הספורטאים הישראלים באולימפיידת מינכן, הייתי תלמיד י״ב בבלגיה. אבינו בידוק רכש טלוויזיה צבעונית טלפונקן מתוצרת גרמניה וצפינו בשידור ישיר במתרחש בכפר האולימפי. את האירוע הזה סיפרתי ב״פלאפל עם חריף״ שיצא בעברית בהוצאת מודן ב-2019

מהחזון לאסון

מיכאיל גורבצ׳וב היה כנראה הדמוקרט היחידי בכל תולדות רוסיה וברית המועצות. ייאמר לזכותו שהוא ניסה
קריקטורה שציררתי לציון 25 שנה לנפילת חומת ברלין

הערב ב-21.15 יוקרן בכאן 11 הסרט הדוקומנטרי של גדי אייזן בשיתוף עם מנור בירמן ״40 צעדים״, סרט שזכה בפרס ״מעבר מסך״ בפסטיבל דוקאביב האחרון. הסרט סוחף את הצופים אל תוך מציאות קשה ומורכבת של בית ספר בשכונת שפירא בדרום תל אביב ועם זאת הוא מעורר תקווה. כולו בנוי על האישיות יוצאת הדופן של שני מנהלים שחולקים ביניהם מבנה שחציו האחד בית ספר ממלכתי דתי וחציו השני בית ספר לאוכלוסיה חילונית ולילדי מהגרים. וכל מילה נוספת תהיה ספויילר
תאגיד השידור הפך תוך שנים ספורות לבית חם לקולנוע דוקו משובח ולסדרות איכותיות

זו כבר מסורת, פסטיבל אאוטליין לאיור ייפתח ביום רביעי הקרוב בירושלים. מפגש של כשרונות, זיקוקים של טלנטיות וטלנטים. אגב המילה איור מקורה מהמילה אור. אז אאוטליין זה שבוע של אור בעיניים
השנה אני משתתף בתערוכה ״דפוס חוזר״ ובתערוכת מחווה לשמוליק כץ הענק לך בעקבות השמש
הכנסו לאתר שם תמצאו את התוכנית המלאה ותהנו מאוגוסט מאוייר, מסתבר שגם ירושלים היא עיר בלי הפסקה
https://outlinejerusalem.com/events/יום-הפתיחה-החגיגי-2/

צביקה פיק, מאלבום הסולו הראשון ב-72 ועד גיל 72, זה בחשבון פשוט 50 שנות נוכחות במיינסטרים של הפופ הישראלי. עם סוף אכזרי כמו בסרט של טרנטינו

סמפה הוא אחד המאיירים האהובים עלי ועדיין קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. הוא מוכר לאוהבי איור והומור רבים בצרפת, באירופה, ביפן, בהארצות הברית וגם בארץ. קוראי הניו יורקר נהנו מהשערים המצויינים הרבים שאייר להם במרוצת השנים. כצרפתי שורשי הוא ידע ללכוד את ניו יורק במבט מקורי בלתי צפוי
סמפה אייר את עלמנו בהומור מלנכולי, בנאיביות מדומה. הוא השכיב את העולם על ספת הנייר שבסטודיו הפריזאי שלו, הפשיט אותו ברגישות וליטף אותו במכחולו הרך. באיוריו כל רגע כבוש הוא פואטיקה של היום יום. כל הדמוית שהוא אייר הן סמפה עצמו, המבט שלהם על העולם ועל החיים הוא המבט שלו עצמו
בעיניו הכחולות הבהירות הוא חדר לנשמתנו. עשרות אלפי האיורים שיצר מרכיבים את הפסיפס של חיינו על כל חלומותינו, שאיפותינו, תקוותינו, תשוקותינו, תסביכינו ותיסכולינו
סגנונו הוא ייחודי ובלתי ניתן לחיקוי, מינימליסטי, עדין, אלגנטי, רגיש, רענן ונושם. יש משהו מאוד צרפתי בסגנונו ובגישתו החופשית. הוא נמנה על שורה של ענקי ההומור המאוייר הצרפתיים בני תקופתו כגון שבאל, בוסק, פרנסואה, פולון, אונגרר ואחרים. המאייר האמריקאי היחדי שהשתייך ל״אסקולה״ זו וגם היה המוביל שלה, היה סול סטיינברג. כולם דור החלוצים של הקו בשירות הרעיון והמסר. גישה שלא הייתה נפוצה בארצות הברית שדגלה בהישענות על רישום אקדמי וירטואוזי ועל הפגנת יכולת טכנית גבוהה. אני מבטא כאן את דעתי ואת טעמי כמובן. ההבדלים המהותיים בין האסקולות נובעים בעיני מהבדלי מנטליות ומגישות פילוסופיות שונות לחלוטין
גיליתי את איוריו של סמפה בילדותי וגדלתי עליהם כחובב וכאיש מקצוע. דאגתי תמיד להכיר אותו לכיתות שלי בבצלאל כי האמנתי שהוא מעיין של השראה וחדוות יצירה
בסוף התיכון הוענק לי פרס מיוחד על תרומתי להוואי הבית ספרי (הפקתי עיתון סאטירי) והפרס היה ספר אלבומי של סמפה ששמרתי עד עצם היום הזה. איירתי את הרגע הזה בספרי הדור השני

בשבוע שעבר יצא ספר חדש משירי יגאל בשן בשם ״יש לי ציפור קטנה בלב״, אלא מה! מדובר בספר עם נגן שמשמיע את הנעימה ואת השיר בקולו של הזמר
יוזמת הפרויקט היא מיקה בשן אלמנתו שבחרה את השירים ופנתה אלי כדי שאאייר אותם. המוציא לאור הוא גירס דינקוט מצפת. ההדפסה האיכותית נעשתה בסין והספר היפה מגיע לכאן בדיוק לפני החגים. רמז למי שמחפש רעיון למתנה מקורית
מאוד נהניתי לעבוד על הספר, לשמוע שוב ושוב את שיריו ששייכים לזיכרון הקולקטיבי שלנו ולתת להם את פרשנותי

כוחות הרשע החושוכים ניסו לשים קץ לחייו של סלמן רושדי ונכשלו. כוחות הרשע כוללים את כל שרשרת האנשים מח׳ומייני עד המתנקש העלוב האדי מטר. ההתנקשות רק מחזקת את מעמדו של רושדי כלוחם חופש הביטוי ואני מאחל לו החלמה מהירה והמשך כתיבה פורה. אין זכות קיום בעולמנו לפתווה או לפולסא דנורא

את הקריקטורה ציירתי ב-2007 כשהמלכה אליזבת העלתה את רושדי לדרגת אביר. היא הייתה מצחיקה אז. היום קצת פחות