מישל קישקה

הערב יפתח הנשיא ביידן את המכביה באיצטדיון טדי

ירושלים, תחנה של ביידן בדרכו לערב הסעודית, לחיצות ידיים וחיוכים, יד ושם ונאומים, סידורי ביטחון הכי גבוהים וציפיות נמוכות על רקע של צירים סגורים ופקקים

גנץ וסער ירוצו יחד. תחילה כל אחד רץ נגד ביבי ועכשיו הם רצים יחד נגד לפיד. אין לי מושג אם זה באמת יעבוד להם אבל אולי כדאי לעבודה ולמרץ לקחת מהם דוגמה

נגיף הקורונה לוקח את ההובלה בטור דה פרנס

ראש ממשלת יפן לשעבר, שינזו אבה, נרצח היום בעת שנאם. אנו עדים לכך שדמוקרטיות ליברליות ומנהיגים מתונים הפכו למטרות של הקיצונים, במילים ובמעשים

כיף להתארח בתוכניתו ״שניים״ של אשכול נבו. אווירה נינוחה, שאלות אישיות בלבן של העיניים בקולו המלטף, אינטימיות של אולפן רדיו. הרבה רגש עובר בינינו עד כדי כך שמאזינים יכלו לחשוב שאנחנו מכרים וותיקים אך נפגשנו בסך הכל פעמיים בעשור האחרון
כמו הילד בהגדה, הוא זה שיודע לשאול אך יתרה מזאת, הוא זה שיודע להקשיב לתשובות
המפגש הרדיופוני היה עבורי זכות גדולה וגם נעימה
https://www.kan.org.il/podcast/program.aspx/?progId=2188

משפטם של מבצעי שרשרת פיגועי הטרור שגבתה 132 קורבנות בליל ה-13 בנובמבר 2015 בפריז, וביניהם הטבח בבטקלאן, הגיע הערב לסיומו. השבועון הצרפתי קורייה אינטרנסיונל ביקש שאלווה אותו באיורים והעלה את המאמר באתרו הערב

קישור למאמר בשפה הצרפתית למנויים
https://www.courrierinternational.com/long-format/document-attentats-du-13-novembre-le-recit-bouleversant-d-un-proces-historique
קישור למאמר המקורי באנגלית
https://www.lrb.co.uk/the-paper/v44/n11/madeleine-schwartz/you-got-up-and-you-died
צילום מסך של האיור הפותחלמאמר

שלא נטעה, הדרמה האמיתית תהיה אם ביבי והביביסטים יחזור לראשות הממשלה

לשאלה הזו רק לפוטין יש תשובה. אולי

פרידל שטרן (ז״ל) הייתה מורתי לרישום כשהייתי סטודנט בבצלאל בשנה א׳ (1974, אני יודע זה היה מזמן!). היא הייתה מורה קשוחה ולכן טובה, לא ויתרה לי וביקרה אותי בחריפות. אגב היא גם ישבה בוועדת הקבלה שלי בבחינות הכניסה
לא היה לי מושג לאורך כל לימודי שפרידל הייתה קריקטוריסטית פעילה. למורים שלנו לא היה אז פייסבוק/אינסטוש/אתר. כשסיימתי את לימודי החתחלף הקשר מורה/תלמיד לקשר קולגה/קולגה. התחלתי להכיר אותה ולהעריך אותה ולאהוב אותה, את אישיותה המיוחדת ואת חריפותה
פרידל הקדימה את זמנה. היא הייתה הקריקטוריסטית היחידה בתחום שנים רבות לפני שמילים כמו ״פנימיזם״ או ״מגדר״ נצרבו בתודעה. היא הייתה מאוד מוכשרת, רשמה בצורה מהירה ומתומצתת, הצטיינה בללכוד סיטואציות מהחיים במעט קווים. היא הייתה יוצאת למסעות בעולם וממלאת מחברות סקיצות ברישומי מסע רגישים, מינימליסטים ויפים. בכל מקום הייתה מתחברת לאנשים, מתקשרת בשפתם (היא שלטה בלפחות שש שפות, ביניהן צרפתית וכמובן גרמנית שפתה האם שלה). היא אספה בין היתר כובעים, חמסות ומסכות
היא אהבה אותי מאוד ובכל פעם שהייתה פוגשת אותי עם אשתי אוליביה הייתה אומרת לה ״אוי כמה חבל שהוא כבר נשוי!״. אהבתי את ההומור השנון והמאוד מרכז אירופי שלה. בעיקר את ההומור העצמי חסר הרחמים
לקראת סוף חייה היא החליטה להעביר את כל עזבונה האמנותי למוזיאון לקריקטורה בחולון שהיה אז בשלבי תכנון. יחד עם גלית גאון, המנהלת הראשונה של המוזיאון, שכנענו אותה שזה המקום הנכון ליצירתה רבת השנים מכיוון שלא התחתנה ולא עשתה ילדים. היא גם דאגה שהמוזיאון יקיים תחרות קריקטורות על שמה לכשייפתח, תחרות קריקטורות לא פוליטיות, דו-שנתית ופתוחה לשתי קטגוריות: מקצוענים ולא מקצוענים. היא האמינה שלקריקטורה כאמנות יפה ועממית יש הכוח לקרב ללבות באמצעות הומור. התחרות הראשונה התקיימה לאחר מותה (היא נפטרה שבועות אחדים לפני שחגגנו לה 90) ומיד התבססה כתחרות נושאת פרסים חשובה המושכת משתתפות ומשתתפים רבים והמניבה יבול מרשים של עבודות
השנה נפל בחלקי לזכות בפרס פרידל. אין ספק שיש בזה סוג של סגירת מעגל אישי, רגשי ואמנותי. נושא התחרות היה ״גברים, גברים״, נושא רחב ופתוח מאוד
אני מעלה כאן שתי קריקטורות עצמיות של פרידל, ציור מתנה שציירתי ליום הולדתה ה-90 שלא נחגג ואת הקריקטורה הזוכה
וכמו כן קישור למאמר שפורסם בפורטפוליו
https://www.prtfl.co.il/archives/166168