מישל קישקה

אחרי מילות הפרידה היפות כל כך של דוד, הנה מילים אחדות בנימה אישית
אין לסיפורים ולבדיחות שמספרים על יחסי חותנת-חתן אחיזה במציאות לגבינו. הם לא רלוונטים ולכן גם לא מצחיקים ביחס למערכת היחסים יוצאת הדופן שתמיד הייתה לי עם הורי אישתי שקיבלו אותי לחיק המשפחה באהבה ובחום מהרגע הראשון והפכו אותי לחלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי המתרחב. זכיתי תמיד לתמיכה, להבנה, לעזרה, לגיבוי, לחיזוק ולהערכה. חותן וחותנת כמו שזכיתי להכיר הם מקור לכוח בחיים. תמיד אהבתי וגם הערצתי את החותן שלי ג׳ו אלפנדרי שהלך לעולמו ב-2006. תמיד אהבתי את רג׳ין והשקעתי שעות וימים בפיתוח חוש ההומור שלה, הישג שאני זוקף בצניעות לזכותי. הם העניקו לאוליביה גישה חיובית בחיים ואוליביה הפכה אותה למורשת המשפחתית שלנו
כשמלאו 90 לרג׳ין, כל המשפחה נסעה לצרפת כדי לחגוג איתה. הכנתי לה אוסף של שערי מגזינים שמתעדים את מהלך חייה
התמודדותה עם הסרטן ועם הגיל המתקדם הוא דוגמה ומופת של עוצמה ושל ראייה ומפוכחת
היא זכתה להיות סבתא מאושרת ופעילה לנכדיה וסבתא רבא אהובה על ניניה וחוותה שרשרת של ארבע דורות
למרות שחייתה כל חייה בצרפת, אלפי הקילומטרים שהפרידו בינינו היו כקליפת השום

שלום, רג׳ין

ת.נ.צ.ב.ה

הלילה הלכה לעולמה בצרפת, אמא של אשתי. אין דרך טובה יותר להיפרד מלשתף את המילים המרגשות שכתב עליה בננו הבכור דוד שגם היה נכדה הבכור של חמותי

אוריאל פלד מפרסם בשנים האחרונות קריקטורות פוליטיות בשבועון ״בקהילה״ המוביל במגזר החרדי. הוא מגדיר את עצמו אברך חרדי וקריקטוריסט. אני עוקב אחרי עבודתו שכן הוא טורח לשלוח לי אותה בכל שבוע. אני שמח לראות כיצד הוא מתפתח גם ברמת האמירות וגם ברמה האמנותית. זה משמח אותי כפליים ששבועון חרדי חשוב נותן במה לקריקטוריסט שמבין שהוא מחזיק בידו כלי חשוב לביטוי עצמי. העולם החרדי לא תמיד היה פתוח לקריקטורה והעובדה שאוריאל מקבל במה קבועה מצביעה, בעיני, על שינוי חיובי ועל פתיחות ורצון להיות מחובר לעולם הלא חרדי

הנה הקריקטורה השבועית המצויינת שלו

מעניין שדוקא על רקע נפילתו הכמעט ודאית של ביבי ופינוי חפצי המשפחה מבלפור והזמנת המוביל למעבר הדירה, המצב הביטחוני מסלים וכמעט יוצא משליטה, לינצ׳ים הדדיים מתבצעים בערי הארץ, הצתות הדדיות משתוללות, אזרחים עם דם בעיניים יוצאים להפגנות מאורגנות…והוקוס פוקוס, הפלא ופלא, המשא ומתן בין השותפים לממשלת השינוי מוקפא בלי תאריך הפשרה והאופציה לממשלת שינוי יורדת מהשולחן
ביבי צופה במחזה האימים ממרפסת דירתו הזמנית בבלפור ומשפשף ידיים בהנאה כשהמצלמות רק משדרות את הגינויים הרפים והמזוייפים שלו מול המעשים האלימים של שני הצדדים
עושה רושם שהחיבור עם בן גביר ועם סמוטריץ׳ היה תולדה של חשבון קר, יבש ומקיאוולי להחריד
בהכירי את דרכו של ביבי בפוליטיקה, אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שכל זה קרה במקרה

”וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.“

ישעיהו יא, פסוק ו

איור מתוך ההגדה של פסח ״הלילה הזה״

ללא מילים

ללא מילים

ה-8 במאי 1945 סימן את סוף מלחמת העולם השנייה, את ניצחון צבאות הברית על הצבא הנאצי ונראה לי שזאת עובדה היסטורית קצת נשכחת בארץ, במערכת החינוך, בתקשורת ובזיכרון הקולקטיבי שבו יש כנראה מקום רק לשואה
הקריקטורה שציירתי ב- 2015עדיין תקפה בעיני

תרגום
היטלר התאבד
באיחור של חמש שנים. חבל

לפני שלושה שבועות המשפחה ציינה שנה ללכתו של אבא שלי. נפגשנו בבית העלמין הפסטוראלי שבקיבוץ רבדים, שם הוא קבור לצד אימי ומול אחותי חנה. בהלווייתו לפני שנה הבטחתי לעצמי שליום השנה אניח על מצבתו אבן ירושלמית ועליה קריקטורה שלו. איירתי אותו בקווים פשוטים כדי להקל על עבודת החרט, מחייך כי ככה כולנו רוצים לזכור אותו. הגעתי לאזכרה לפני כולם כדי להניח את האבן ולראות כיצד יגיבו. כולם חייכו, התרגשו וחייכו. אתמול לוסיאן, הנכדה הצעירה שלנו, הגיעה עם הוריה לבית הקברות. היא התיישבה על המצבה והוסיפה לסבא רבא שלה קצת שיער מהעלים של עץ הזית שבצילו הוא נח. היא צחקה נורא והצחוק הזה שלה שווה יותר בעיני מכל התפילות לעילוי נשמתו

שותפים לחיים, שותפים לגידול ילדיהם המקסימים, שותפים למקצוע, אלי ועדנה מציגים לראשונה תערוכת צילומים משותפת בגלריית המעיין. הפתיחה תתקיים בחג השבועות ביום ראשון ה-16 במאי בשעה 12.00
כחברי קיבוץ מעגן מיכאל לא פלא ששם התערוכה הוא ״המים מתחת השמיים״

הגלריה נמצאת באיזור התעשייה של מעיין צבי

פרטים בקישור
https://www.hamaayanart.com/event-details/hmym-mtht-hsmym-trwkh-sl-dnh-wly-qysqh-bglryyt-hmyyn

הנה הטקסט היפה שכתבה האוצרת אלמוג גז

צילום: עדנה קישקה