מישל קישקה

לפני שלושה שבועות המשפחה ציינה שנה ללכתו של אבא שלי. נפגשנו בבית העלמין הפסטוראלי שבקיבוץ רבדים, שם הוא קבור לצד אימי ומול אחותי חנה. בהלווייתו לפני שנה הבטחתי לעצמי שליום השנה אניח על מצבתו אבן ירושלמית ועליה קריקטורה שלו. איירתי אותו בקווים פשוטים כדי להקל על עבודת החרט, מחייך כי ככה כולנו רוצים לזכור אותו. הגעתי לאזכרה לפני כולם כדי להניח את האבן ולראות כיצד יגיבו. כולם חייכו, התרגשו וחייכו. אתמול לוסיאן, הנכדה הצעירה שלנו, הגיעה עם הוריה לבית הקברות. היא התיישבה על המצבה והוסיפה לסבא רבא שלה קצת שיער מהעלים של עץ הזית שבצילו הוא נח. היא צחקה נורא והצחוק הזה שלה שווה יותר בעיני מכל התפילות לעילוי נשמתו

שותפים לחיים, שותפים לגידול ילדיהם המקסימים, שותפים למקצוע, אלי ועדנה מציגים לראשונה תערוכת צילומים משותפת בגלריית המעיין. הפתיחה תתקיים בחג השבועות ביום ראשון ה-16 במאי בשעה 12.00
כחברי קיבוץ מעגן מיכאל לא פלא ששם התערוכה הוא ״המים מתחת השמיים״

הגלריה נמצאת באיזור התעשייה של מעיין צבי

פרטים בקישור
https://www.hamaayanart.com/event-details/hmym-mtht-hsmym-trwkh-sl-dnh-wly-qysqh-bglryyt-hmyyn

הנה הטקסט היפה שכתבה האוצרת אלמוג גז

צילום: עדנה קישקה

דן פתיר הלך לעולמו. סביר להניח שהציערים שבין קוראי לא הכירו את האיש ופועלו המרשים. הלכתי לארכיוני ומצאתי שני מכתבים וקריקטורה אחת. מכתב ראשון מ-2007 בו פניתי מתוקף תפקידי אז כיו״ר איגוד הקריקטוריסטים, למפעל הפיס כדי שיתמוך בהוצאת ספר על תולדות הקריקטורה הישראלית שדן שקד עליו וקיווה להוציא לאור
מכתב שני מ-2015 שבו המלצתי לועדת פרס סוקולוב לעיתונות להעניק לדן פתיר את הפרס
ואחרון חביב, קריקטורה שציירתי לתערוכת מחווה קבוצתית לדן פתירב-2008
קריאת המכתבים מספרת על האיש המיוחד, היקר והאהוב
https://he.wikipedia.org/wiki/דן_פתיר

בימים האחרונים, שמתי במקרה את היד על הקריקטורה הפוליטית הראשונה (אולי השנייה) שציירתי לפני שהפכתי לקריקטוריסט במלוא מובן המילה. זה היה איור לשער עבור הירחון של הקהילה היהודית החילונית של בלגיה, מגזין שאני עובד איתו עד עצם היום הזה. עיתון חריג בנוף של הקהילה היהודית היחסית שמרנית בבלגיה, עיתון שמאל איכותי שאיננו מתנצל
בגיליון פורסמה כתבה על הרב כהנא
REGARDS שם הירחון
הקריקטורה מ-1985
היא ממש מתכתבת בקו ישיר עם הקריקטורה על בן גביר, תלמידו של כהנא, שפרסמתי לפני שעות אחדות

בן גביר, בן בריתו החדש-ישן ותומכו הנלהב של ביבי, מחמם את הזירה בשייח׳ ג׳ראח שבמזרח ירושלים. בן גביר הפך מאז הבחירות האחרונות לחביב התקשורת ״הממלכתית והמאוזנת״, שמעניקה לו במה וזמן מסך כדי לשפוך ללא הפרעה וללא קונטרה עיתונאית רואייה את משנתו הימינית לאומנית גזענית הסדורה. כהניסט בכל נימי גופו, תלמידו לשעבר של ״הרב״ כהנא (לשעבר), הוא נכנס בהליך דמוקרטי לליבת הקונצנזוס. ביבי בפרפוריו האחרונים חשב שצירופם של סמוטריץ׳-בן גביר בע״מ, יבטיח לו הארכת חוזה שכירות (על חשבוננו) בבלפור. הימור שתוצאתו המסתמנת תהיה הסתלקותו של ביבי והשארותו של בן גביר

הקושי הגדול אחרי אסון כמו זה שהתרחש בהילולת ל״ג בעומר בהר מירון הוא לא אם תוקם ועדת חקריה כזו או אחרת או ועדת בדיקה, הוא לא מי ישא באחריות חוץ מהש״ג, הוא לא מי אישר ומדוע אישר את קיום האירוע במתכונת כה הזויה. הקושי האמיתי הוא לצייר קריקטורה על האסון בלי לבוא חשבון עם הפוליטיקאים שאישרו, עם ההקדשים שיצרו מציאות של אקס-טריטוריה בלב המדינה, עם עצם קיומו של הפולחן, עם הקנאות, עם הקיצוניות החרדית על גווניה
לכן אני מוריד את הכובע בפני חברי גיא מורד (ידיעות אחרונות) שהצליח להתעלות לרגע מעל לסבך הרגשות על מנת ליצור איור נוגע ללב, מדיוק, מבריק, עדין ואמפתי כל כך

שיחת פיסגה נדירה בין שני ענקים בהנחיית ליעד מודריק הערב בפסטיבל הסופרים במשכנות שאננים, לא יכולה להיות משעממת. זה און ליין, זה חינם ואסור להחמיץ. בהמשך זה גם יעלה בסטרימינג בפייסבוק של משכנות וביוטיוב
http://fest.mishkenot.org.il/2021/events/a/view/?ContentID=430
את שניהם ציירתי בעבר

היום הבינלאומי למען חופש העיתונות נועד להזכיר ש 73% מאוכלוסיית כדור הארץ לא נהנית עדיין מהחופש הכה חיוני הזה ול 27% הנותרים שהחופש הזה, הכאילו מובן מאליו, נמצא בסכנה מוחשית בכל יום. לדמוקרטיזציה של המידע ושל אמצעי התקשורת יש גם פן אפל: פייק ניוז, קנסל קאלצ׳ר, תאוריות קונספירציה, רשתות חברתיות שמתחזות לאמצעי תקשורת ועוד
ראו את האתר של קרטונינג פור פיס
https://www.cartooningforpeace.org/en/editos/may-3-cartooning-for-peace-celebrates-world-press-freedom-day/

https://www.cartooningforpeace.org/en/evenements/cartooning-for-peace-participates-to-the-2021-world-press-freedom-day/

קריקטורה שציירתי ב 2013 שנתיים לפני הטבח בשארלי הבדו, ונשארה לצערי אקטואלית מתמיד

אני מצייר קריקטורה על אירוע דרמטי מתגלגל שמתרחש ברגעים אלה לנגד עינינו בכנסת
ראש הממשלה דורס ברגל גסה את כל החוקים
אתמול היה זה בנו יאיר ששבר את כל הכלים ואת כל הכללים בבית המשפט
היום זה אבא שלו שמנסר את הענף שעליו הוא יושב בתקווה שכולנו ניפול ונתרסק איתו
במדינה מתוקנת העם היה עולה על בריקדות

הנשיא ביידן הכריז שארה״ב מכירה ברצח העם הארמני, רצח עם שביצעה האימפריה העות׳מאנית במלחמת העולם הראשונה, לפני 96 שנה
שתי הערות
הראשונה, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא
הנשייה, במקום שנתיימר להיות העם הנבחר, עם סגולה ואור לגויים, אולי נהיה פשוט אור לארמנים