מישל קישקה

היום הבינלאומי למען חופש העיתונות נועד להזכיר ש 73% מאוכלוסיית כדור הארץ לא נהנית עדיין מהחופש הכה חיוני הזה ול 27% הנותרים שהחופש הזה, הכאילו מובן מאליו, נמצא בסכנה מוחשית בכל יום. לדמוקרטיזציה של המידע ושל אמצעי התקשורת יש גם פן אפל: פייק ניוז, קנסל קאלצ׳ר, תאוריות קונספירציה, רשתות חברתיות שמתחזות לאמצעי תקשורת ועוד
ראו את האתר של קרטונינג פור פיס
https://www.cartooningforpeace.org/en/editos/may-3-cartooning-for-peace-celebrates-world-press-freedom-day/

https://www.cartooningforpeace.org/en/evenements/cartooning-for-peace-participates-to-the-2021-world-press-freedom-day/

קריקטורה שציירתי ב 2013 שנתיים לפני הטבח בשארלי הבדו, ונשארה לצערי אקטואלית מתמיד

אני מצייר קריקטורה על אירוע דרמטי מתגלגל שמתרחש ברגעים אלה לנגד עינינו בכנסת
ראש הממשלה דורס ברגל גסה את כל החוקים
אתמול היה זה בנו יאיר ששבר את כל הכלים ואת כל הכללים בבית המשפט
היום זה אבא שלו שמנסר את הענף שעליו הוא יושב בתקווה שכולנו ניפול ונתרסק איתו
במדינה מתוקנת העם היה עולה על בריקדות

הנשיא ביידן הכריז שארה״ב מכירה ברצח העם הארמני, רצח עם שביצעה האימפריה העות׳מאנית במלחמת העולם הראשונה, לפני 96 שנה
שתי הערות
הראשונה, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא
הנשייה, במקום שנתיימר להיות העם הנבחר, עם סגולה ואור לגויים, אולי נהיה פשוט אור לארמנים

החודש מסתיימת בסינמטק ירושלים (און ליין עדיין) סידרת הרצאות והקרנות בנושא אמנות בדיאלוג. הוזמתי להרצות על הדיאלוג המתמשך בין הקריקטורה לעולם האמנות ובתום ההרצאה בחרתי עם עורכת התוכנית, אילה בנימין, את סרט האנימציה הנפלא של מרז׳אן סטראפי פרספוליס המבוסס על הרומן הגרפי שלה. ההרצאה המלווה במצגת עשירה של דימויים ששופכים אור על מנגנוני היצירה של הקריקטוריסטים ועל תולדות האמנות כמאגר אין סופי של הקשרים ורעיונות ויזואליים מעוררי מחשבה בתוספת הומור וחופש ביטוי. היא צולמה באיכות גבוהה והצפייה בה ובסרט הינה מקוונת ונרקמות כבר תוכניות לסידרה חדשה שגם בה אטול חלק

קישור למידע ולהרשמה
https://jfc.org.il/meeting/הדיאלוג-המתמשך-בין-הקריקטורה-לעולם-הא/

טוב שבית המשפט הוכיח לעולם כולו שאמרישקה של ביידן היא לא אמריקבה של טראמפ. כחלק מהעונש הייתי מורה לאיית את שמו ״דרעק״

כתבה מעניינת ויפה על שי צ׳רקה בהארץ, זה לא קורה כל יום! שי הוא עמית למקצוע, חבר יחד עם אורי פינק, אבי כץ ואנוכי בארגון קרטונינג פור פיס, ידיד קרוב, איש יקר, קריקטוריסט אמיץ, אמן קומיקס ומאייר פעיל ונוכח מאוד בתקשורת הישראלית. הוא מקוטלג כקריקטוריסט ״דתי-לאומי-ימני״ כי נכון שזה קצת חריג בנוף. לי לא משנה כיצד מקטלגים אותו כי שי הוא קודם כל אדם מקסים, איש שיחה רגיש, אינטליגנטי ומעמיק, מסור לאמירת האמת שלו ומוכן לשמוע אמיתות של אחרים. נעים לא להסכים איותו
ומברוכ על תערוכתו שתיפתח בקרוב במוזיאון לקריקטורה ולקומיקס בחולון

שבעים ושלוש שנה זה לא הולך ברגל

אני בוחר להעלות כאן את האיור שפירסמתי בידיעות ב-2004
לא נגעתי בו
הוא מבטא את המעבר החד שחוזר על עצמו בכל שנה בין סיום יום הזיכרון לפתיחת יום העצמאות, מעבר משכול ליציאה במחול, מהתייחדות עם חלל לנפינוף על מנגל, מנפילה בעשן הקרבות לזלילה בעשן הצלעות

יום הזיכרון ויום השואה הם ימים נוראים לקריקטוריסטים. כל כך קשה, מורכב ורגיש לצייר קריקטורה ״נכונה״, בעיקר בגלל הדימוי המוטעה שיש לקריקטורה בעיני הציבור כי היא בהכרח נועדה להצחיק. היא אכן יכולה להצחיק אבל היא לא חייבת. היא יכולה לעורר מחשבה או לרגש, להזין ויכוח או להתריע, להסעיר או לאתגר, להכאיס או לעצבן. כזה הוא הציור של גיא מורד היום בידיעות. הוא ביטא בצורה חכמה ונוגעת ללב את המושג ״משפחת השכול״, מושג הישראלי כל כך שקשה למצוא לו הגדרה מילונית ברורה או דימוי מדויק. גיא דייק

על רקע המתיחות הגוברת בין ישראל לאיראן שוב מונח הסכם הגרעין על שולחן הדיונים תחת המנדט החדש של ביידן. סימן לסדרי העדיפויות של ארה״ב. ביבי לא הצליח להתאפק ושוב ברח לו הגרעין האיראני בטקס יום השואה. וכל זה קורה כשישראל לא מנסה לשמור על מראית עין של עמימות במלחמתה הפתוחה בתוכנית הגרעין של האייתוללות
ליתר ביטחון אשמור מצידי על עמימות מוחלטת: הקריקטורה לא שלי ואין להאמין למקורות זרים שטוענים שכן

תרגום: הסכם חדש, אי-הסכם חדש